אגדת צללי המוות – פרק 12

"אתה מוכרח לעזור לי." הפצירה הולי בדחיפות. 'אני לבטח נראית משוגעת,' חשבה משהביטה בפניו המודאגים של דארל. הוא מיהר להכניס אותה פנימה אל הבית, על אף שקורי השינה עוד לא משו לחלוטין מעיניו. "לאט לאט," אמר בקול צרוד אך ענייני, "מה קרה?"
הולי קרבה לעברו, כמו מבקשת את הגנתו. "אני צריכה…" מה היא באמת צריכה?… "אני לא יודעת מה קורה…" השפעתו של החלום המציאותי עוד לא פגה והולי הייתה נתונה בסערת הרגשות אליה נקלעה לא הרבה אחרי שהתעוררה. היא בשום פנים ואופן לא רצתה לערב בכך את דארל, אך היא לא חשבה בבהירות. ולפני שיצא לה לעצור ולשקול את מעשייה, סיפרה לו את כל שקרה – למעט פרט אחד. ביקורה במורט וקריאת תגרה על הצללים.
בכל אופן לא היה צורך בכך והולי ידעה זאת. דארל הבין לבד והיא ידעה שלו הייתה מספרת לו את זה בעצמה, היה זה נחשב להודאה מצידה בטעות – מה שלא הייתה מוכנה לעשות, עוד לא…
הולי צפתה בעיניו של דארל נפקחות לרווחה ומצטמצמות כלאחר יד, שפתיו התעקלו בכעס והוא אמר: "יצאת לחפש את צללי המוות, הלא כן?" הטיח. משלא ענתה, המשיך, "מדוע את חייבת לעשות תמיד ההפך ממה שאומרים לך?! חמה אינך יכולה פשוט לשבת בביתך כפי שעושה העיירה כולה? ניצלת מידיהם של הצללים! ובמקום לשמוח על שחייך נותרו כשהיו, את מתעקשת לאבדם! נוהגת כילדה קט-"
"הם אינם נותרו כשהיו!" קטעה אותו הולי, כעס גאה בה לשמע הדברים. "האם עלי לעבור בשתיקה על שמי שלא יהיו פשוט נתלו את חייו של טיילר בהינד עפעף?!"
"ואם היה זה מישהו אחר," הרים דארל את קולו ולקח צעד אחד קדימה. "האם גם אז היית מסכנת כך את חייך?"
דקת דממה השתררה בקרע שנפער בינה לבין ידידה משכבר הימים, הולי הניחה לכעס להציף את עיניה היוקדות ואמרה בשקט, "הייתי מסכנת יותר מחיי אילו היה זה אתה."
בזה עזבה את דארל במרכז הסלון הדומם ויצאה אל אורה הבהיר של השמש – שוטפת בקרניה את הבוקר החדש, מתגבש לאטו.

כעסה של הולי לא שכח. השיחה עם דארל רק חיזקה אצלה את הדחף לפעול למען חזרתו של טיילר בכל מחיר. כל הפחד שהיה מנת חלקה משהתעוררה בכיכר העיירה, התאדה ונטש אותה – שאריותיו מרחפות סביב הילתה הצבועה נחישות. תעוזתה העיתונאית ואומץ לבה הציפו אותה וגעשו בתוכה.
בהחלטה של רגע גמרה אומר בלבה לחזור אל מורט היום. משהחשיכה תעטוף בגלימתה השחורה את השמש. רק שהפעם – לא תחזור עד אשר תמצא את הצללים הארורים. עד אשר תישא ותיתן על חייו של טיילר, היא לא תצא משם שבאמתחתה תשובה שלילית.
מארזה הולי את תיק הגב שלה בביתה הקטן, היא הרגישה נחושה יותר מתמיד. היא לקחה את הנורון והרשמקול, מעט מים וערכה מזערית של מוצרי עזרה ראשונה, רק למקרה…
משהכניסה כל אלו אל תיק הגב, היא הרגישה שמישהו עומד בהחבא ונועץ מבט בעורפה. לא פעם הטתה ראשה לאחור ולא ראתה דבר. היא ידעה שההיגיון גובר על הרגש הנבער שכה שנאה; הפחד.
אך כעבור זמן מה של שכנוע עצמי בדמיונה הפרוע, הרגישה הולי שמחשבותיה לא עוד שמורים עמה…
תחושה מוזרה פשטה בה והיא לחשה לה שהאדם הנעלם עם מבטה החפוז לכיוונו, חולק את מחשבותיה ורגשותיה על מנת לדעת את אשר היא מתכננת לעשות. הולי ניסתה לחסום בפניו את תודעתה, אך היה זה קשה מכפי שזה נראה…
כעת הרגישה היטב את הנחישות והאומץ מתחלפים לאטם בפחד ובחשש, נזכרת בבהרות באזהרה המאיימת שהתלוותה אל חלומה הלילה.
אור הבוקר שהסתנן פנימה מבעד לחלון הקטן שבחדרה התעמעם בעצלות ומשהביטה הולי שוב לעברו, כל שהציג בפניה הוא חושך עמוק וטורדני. הגבולות המוגדרים שבין דמיון למציאות הלכו והיטשטשו ככל שהטריד הקול החדגוני את מוחה של הולי והאדם החבוי מאחורי הקיר שבחדרה, אשר שלח אליה מבטים והתגנב בדממה בכדי לעמוד בפתח, פלט את האוויר המצחין מראותיו הרקובות, היישר אל עורפה.
הולי קפאה במקומה, הוא היה בסך הכל יציר דמיונה, אבל אם כך כיצד היה יכול לפלוט אוויר מריאות לא קיימות?… אך הוא עמד שם ומבטו המעורער ננעץ בעורפה. היא ידעה לאורך כל הזמן הזה שהוא אמיתי ויותר מזה; שהוא בא להעניש אותה.
הולי אזרה אומץ והסתובבה, מביטה בו כעת, פנים אל פנים. ברדסו נסוג כמו מעצמו מעל פניו האפלוליות ופניו הפגומים נגלו מתחת לבד המחוספס, הם הישירו לה מבט על אף שהעיניים היו אכולות, כאילו אלפי נמלים נגסו בעיגולים הלבנים, עד שהותירו אותם שקועים וריקים…
"הולי נייטלי." היא בלעה את רוקה בבהלה משקרא בשמה ונסוגה צעד לאחור בתנועה כמעט בלתי מורגשת. הוא המשיך, "המועצה החליטה לקבל את בקשתך." חיוך דק נמתח כעת על שפתיו – שחורות ומפוחמות. "בואי אחרי."
המושכות הבלתי נראות שמשכו אותה בליל הטקס חזרו להיכרך סביבה כעת, היא ניסתה לגרום לפלבה להאט פעימותיו הפראיות אך ללא הצלחה ורגע לפני דלת ביתה נסגרה בטריקה רמה ומהדהדת, הספיקה הולי להעיף מבט בשעון הקיר שבסלון,
מה שראתה חתך את גבולות המציאות וההיגיון באופן שלא ראתה כמותו מעולם, הבוקר עלה זה כבר ועם זאת השעה שציין שעון הקיר הורה על 23:56.