אבן האור (מונולוג פתיחה)

[במה. מסך. חושך. קהל.]

זאת סצנת הפתיחה של המחזה. בסצנה הזאת משתתפת רק אני. אני מתחילה ממונולוג, ללא ליווי מוזיקלי. המסך תכף יעלה.

[נשימה עמוקה. זרקור.]

"האגדה מספרת שהחושך,
הוא בסך־הכל היעדר האור."

"אבל היעדר אי־אפשר למשש,
והיעדר לא מועך,
ולא מוחץ,
תחת כובד אינסופי,
אותי, ואת כל מה שאהבתי ואת כל מה שאני ואתם רואים,
ולא רואים;
מרוב חושך
לח, מחניק,
שהולך ומתעצם."

"ולא אגדות באתי לספר לכם,
כי אם את האמת לאמיתה,
על מקור החושך,
כיצד נוצר,
ומה באמת היה."

[עמעום זרקור, טיפות קטנות של אור על הרקע, הדומות לכוכבים.]

"אבן אחת יֶשנה,
בארץ לא־אור,
עתיקה יותר מהמים ומהרוח,
בחורבות טירת בוהו,
בממלכת לא־סדרים."

"כבדה היא ככל העולם כולו,
מרושעת היא,
ממנה מתפשט אופל הלילה,
וגסיסת המציאות,
ורוע האדם והעולם כולו."

[אור הכוכבים מתגבר, והופך להתנוצצות.]

"יפיפיה היא."

[הכוכבים מתעמעמים, מלוא עוצמת הזרקור אליי.]

"יודע מי מכם היכן היא?"

אני מושיטה את ידי לקהל, בכף יד פשוטה.

"יודע מי מכם היכן היא?

"מי יודע, אולי אמצא במסעי,
גם את אבן האור."

[כיבוי זרקור, סוף סצנה. מוזיקת מעבר בכלי בס.]