אבודה לנצח פרק 2

הגענו, הרופאים עשו לה כמה בדיקות גבסו לה את היד חבשו לא את הקרסול וזהו הם אמרו שהיא יצאה מזה בנס ועוד יומיים היא תשוחרר לביתה. שאלתי אותה לשמה היא אמרה בתאל, בתאל לוי שאלתי אותה איפה היא גרה והתברר שהיא גרה בבניין לידי ושכבר חצי שנה שהיא בארץ. שאלתי אותה אז איך את יודעת עברית כ"כ טוב? היא אמרה שככה זה בבית הספר היהודי בו למדה בלוס אנג'לס לימדו עברית ברמה של שפת אם. מאז התאונה התחלתי להכיר אותה היא סעדה איתנו את סעודות השבת היינו בקשר יום יומי היא אצלי ואני אצלה, אם לא ראינו אחת את השנייה דברנו בטלפון ולאט לאט התבררו לי עוד פרטי עליה ועל אביה. אביה היה שוטר לפני שנה הוא התפטר והגשים את חלומו לעלות עם ביתו לארץ ישראל ולהתיישב בה הוא מת ממחלה קצרה לפני כחודשיים (חודש לפני התאונה) והיא נשארה לבד. שאלתי אותה איך היא מכלכלת את עצמה והיא אמרה שכסף אף פעם לא היה בעיה מה גם שאביה היה מבוטח בביטוח חיים והיו לו חסכונות נוספים והבית הזה שבו היא גרה. היא אמרה שהיא רוצה לנסוע לאמריקה שם גר חבר של אביה אברהם מלואי אבל היא לא רצתה לנסוע לבד ואז היא הפתיעה אותי: תרצי לבוא עם המשפחה שלך לטיול באמריקה על חשבוני? ככה אני יוכל להודות לכם על כל מה שעשיתם בשבילי כל התקופה הזו- אמרה בחיוך.
עוד חודש עבר אני, משפחתי וכמובן בתאל עלינו על טיסה לארה"ב עברו כמה שעות והטיסה עוד ארוכה. לפתע שני בחורים בני שלושים בערך שלפו רובה והתחילו לאיים על הדיילת שתפתח את תא הטייס כשהיא עשתה זאת, הם התקרבו למושבים שלנו ותפסו את בתאל, צרחתי הבחור השני הסתכל אלי תפס אותי בצוואר והכניסו אותנו לתא הטייס הם הכריחו את הטייס לפתוח את פתח הכניסה ולפני שהבנו מה קורה קשר אותנו אליהם וקפצו. אחרי שתי דקות נפתח המצנח וצנחנו לאזור מדברי שומם. לא היה סיכוי שנוכל לברוח עדיין היינו קשורים אליהם הגיעה מכונית ועוד אחת ונסענו בלי הפסקה למשך חמש שעות לפחות. הגענו לבית קרקע פשוט באמצע שום מקום, קשרו לי ולבתאל את הידיים כיסו את העיניים עד שהגענו לחדר מסוים הורידו לנו את כיסויי עיניים ולקחו את בתאל פחדתי הייתי צמאה נורא, לא הבנתי למה לקחו אותנו אבל תיארתי לעצמי שזה קשור לבתאל.