סיפור ראשון שאני כותבת – חלק שביעי

* * * * *
הבית עמד שומם. הרהיטים היו נקיים ומצוחצחים, מונחים במקומם מבעוד מועד.
בקומה הראשונה של הבית עמד שולחן קטן עגול, אך מפואר.
השולחן היה בצבע חום-כתום ועליו הונחה מפת משי לבנה. מעליה היה בד סטן בצבע כתום ומעליו הונח אגרטל בצבע בז' עם פרחים כתומים, אדומים וצהובים בפנים.
במרחק מה מהשולחן, בצד שמאל, ניצב מזנון, גם הוא בצבע חום-כתום ועליו הונחה טלוויזיה מרשימה בגודלה. מול הטלוויזיה עמדו שתי ספות מהודרות ונוחות בצבע בז' עם פיתוחים בצורה של פרחים בצידי הספה על העץ.
בצד ימין היה מעין קיר קטן שהפריד בין השולחן למטבח. המטבח גם הוא היה גדול ובצד הייתה פינת אוכל קטנה עם שני כיסאות. המקרר, התנור וכל כלי הבית היו חדשים. המקרר היה מלא בכל טוב; בקבוקי מים קרים, ביצים, חלב, קפואים, שוקולדים ושאר דברים.
בקומה העליונה של הבית היה מסדרון שהוביל לשני חדרי שינה גדולים במיוחד. בחדר האחד הייתה מיטה זוגית, שתי כונניות משני צידי המיטה, ארון גדול שהתפרס כמעט על חצי חדר ומראה. בפינה ניצב שולחן קטן ועליו מחשב. בצד השני של החדר היה חלון גדול שמנו נשקף נוף של בתים אחרים ומדשאות. בחדר היו גם מקלחת ושירותים די מרווחים.
בחדר השני הייתה מיטת יחיד, ארון בינוני, כוננית ספרים ומדף עם ספרי לימוד ומחברות. מתחת למדף עמד שולחן ארוך ועליו מעמד עם כלי כתיבה. מתחת לשולחן הייתה מגירה. בפינת החדר ניצב שולחן נוסף ועליו מחשב.
באמצע המסדרון הייתה דלת שהובילה אל השירותים והמקלחת המרכזיים וכן חדר קטן יותר שנועד לאירוח ובתוכו מיטה, שולחן, ארון ומראה.
הדלת נפתחה ופטריק נכנס ראשון ולאחריו ג'ונתן. 'וואו' חשב פטריק, 'כמה הוא השקיע בבית הזה. כנראה המשימה ממש חשובה לו'.
'או-אה' חשב ג'ונתן 'כמה פאר והדר, מעניין אם אצליח במשימה. מה בעצם הוא ביקש? שאכנס לבית הספר התיכון ואנסה להשתלב'. אך הוא ידע בתוך תוכו שזו לא באמת משימה קלה. במיוחד למי שנטש את בית הספר לפני שנה.
הם הסתכלו סביב, על פנים הבית ועלו לקומה השנייה. ג'ונתן נכנס לחדר עם המיטה היחידה.
'בטח החדר שלי' חשב. הוא בדק את תוכנו של החדר ושם לב לספרי הלימוד שנחו במדף.
"תגיד, מתי אני מתחיל ללמוד?" שאל חצי-מבודח. "מחר" ענה פטריק שנכנס גם הוא לחדר וסקר אותו במבטו. "יש לך חדר יפה" החמיא.
"מה? מה זאת אומרת מחר? אתה צריך לרשום אותי לבית ספר וכל זה, ואני צריך תיק, ולהביא את הבגדים שלי והדברים שלי מהבית הקודם…" אמר בלחץ.
"אל תדאג, אנחנו נלך להביא אותם עכשיו. בקשר לתיק שלך והבגדים שלך, תפתח את הארון" אמר לו.
ג'ונתן ניגש לארון ופתח אותו.
הוא התפלא לראות תיק חדש מונח בפינה. על המדפים היו מלא בגדים בצבעים שונים וסגנונות שונים. הוא פתח את המגירה מתחת לארון וגילה שם מלא זוגות נעליים. הוא הסתכל בפטריק במבט שואל וזה החזיר לו בתשובה "כשהמנהל מחליט על משהו שלדעתו זה חשוב-הוא משקיע בזה.
גם אני שאלתי את עצמי מה הוא מצא בך, אם כבר להיות כנים, ואני חושב שהוא מצא בך משהו שיעזור לו מאוד".
ג'ונתן נעמד ונתן מבט שני בחדר. "דרך אגב," הוסיף פטריק "אני כבר דאגתי לרשום אותך בבית הספר. אנחנו רק צריכים לתאם בינינו כמה דברים, כשנחזור אני אדבר איתך עליהם". הם ירדו מהקומה והלכו חזרה לעבר הג'יפ שחנה בחניית הבית. '
איזה מוזר' חשב ג'ונתן 'איך הכל מתהפך בחיים ברגע'.
***