shani the nightmere חלק 2

אחרי כמה זמן שהתאבדתי היא מצאה את עצמה שוכבת באמצע שום מקום, כמו גהינום… פשוט הכול אדום. לבה, סלעים…
"איפה אני…?" מילמלתי
לפתע שמעתי קול כמו של איזה סוטה או משהו…
"הי! שני!! כמה זמן את מתכוונת לישון שם?! בואי ותכנסי לראש של האנשים. יש מלא נשמות שמוכנות להגיע לגהנום חהחהחה."
הרמתי את הראש וראיתי איש עם נעליים שחורות,מכנסים שחורים,סוודר לבן עם דם,עור לבן,ופה חתוך…
"ג'..ג'ף???" חשבתי לי בראש. לא ידעתי מה לענות אז ישר אמרתי:
"כן.. כן.. אני באה."
"מממ את בטח לא יודעת כלום על מה שקורה כאן… נכון?" אמר ג'ף (הרוצח)
"טוב.. כן… אני רק זוכרת שהתאבדתי והגעתי לכאן…איפה אני בכלל?! אם אתה רוצח למה אתה לא הורג אותי וזהו?!" צעקתי בלי לחשוב. ג'ף באותו רגע נראה כאילו הוא מתחנן לרחמים…
"מה הבעיה שלו…?" שאלתי את עצמי במחשבה.. אבל משהו קטע את השיחה. נביחות של כלב..
"סמ-ייל ד-ו-ג!! תחזור לפ-ה!!!" הקול הזה נשמע כמו של רובוט. בגלל שהוא באמת היה.
פרדי (פזבר) התחיל לרוץ אחרי סמייל דוג. ונראה שסמייל דוג נהנה מכך שהוא גנב לו את היד וברח… לא היה לי מה להגיב… חשבתי לרגע שמנסים לעבוד עליי… כל הקריפיפסטות שאמרו שהן חכמות, מפחידות או מלחיצות, בסוף הם סתם מטומטמות…
כשהגיע הלילה כולם עצרו. פשוט במקום ואחרי כמה זמן הם זזו כמו… בובות שמושכים להם בחוטים.
הם באו לכיווני וג'ק הצוחק בא אלי ממש ואמר:
"מה נעשה עכשיו? שני הסיוט.. מלכתנו?"