shani the nightmere חלק 1

הקדמה
שלום קוראים לי שני.
אני ילדה בת 11 גרה בנוי יורק. יש לי שער חום, עניים חומות בעצם רגילה כמו כל אחת. התחביב שלי: משחקי אימה…
בטח שמעתם על האנשים שמחליטים לשחק משחקי אימה כמו:the house,five nights at freddy's. וכו'…
אבל אלו לא ממש מעניינים אותי אני החלטתי ליצור דמות שהיא בעצם הקריפיפסטה הכי מפחידה שהכירו… לדמות קוראים שני דה נייטמר.
6:00
"קומי!!!! בית ספר יאלה בית ספר!!" אחותי בת החמש צעקה לי באוזן.
"עוד… חמשששש…דקוווותתתת…." מרוב עייפות לא יכולתי לדבר עד ששמתי לב…
"רגע.. מה את עושה לי בחדר?! בו'אנה צאי החוצה!!" והיא התחילה לברוח לי מהחדר וצחקה.
"אני עוד אתנקם בה…" מילמלתי.
כשהגעתי לבית ספר כבר השעה 7:28 אז התחלתי לרוץ כמו מפגרת לכיתה. כשנכנסתי החברות הכי טובות שלי, מוריה, שקד (שם חיבה: שקדיה פורחת חחחח)ולירון באו אליי
ושקד אמרה: "את יודעת שבכיתה ז' אני עוברת בית ספר נכון?"
וככה כולם התחילו להגיד שהם עוברים דירה או בית ספר.. אבל, אני כבר רגילה לזה.. וכשמגיע 1 באפריל כולם צוחקים כמו לא יודעת מה. אין זה משהו שבחיים לא יגמר.
תמיד שנאתי את עצמי. תמיד ידעתי שבאיזה שלב כלשהו אני יתאבד אבל… בחיים לא היה לי ת'אומץ. אבל תמיד הייתה לי את ההרגשה המוזרה הזו שכל העולם רוצה נגדי. תמיד בספורט הקבוצה שלי מפסידה, תמיד כולם יורדים עליי.. למה?? כי אני שונה! אני לא ילדה מיוחדת בגלל זה! יום אחד פשוט לא יכולתי לסבול את זה!! ובסוף היום ש"הם" חושבים שהכול בסדר.
חזרתי מהר הביתה, הורדתי את התיק, רשמתי צוואה, לקחתי סכין ודקרתי את עצמי בלב.
לרגע חשבתי ששמעתי קולות… "שני… שני… את מי את מעדיפה? את אלה ששנאו אותך…. או אלה שיגנו עלייך בגופם רק בשביל שתיהי מלכתם?! בואי איתנו… בבקשה… שני…"