Diabolical

השמיים כבר קדרו כמוות מעל בית החולים לחולי נפש " סיינט לואיס" וליבה של סוזנה כבר התמלאה דממה גם היא בעצמה טעתה לעצמה כיצד הגיע למצב הזה אך שום דבר כבר לא נותר כמו שהוא היא ידעה שחייה כבר הולכים להגיע לסיומם שהכל כבר אבוד לעד, הרופאים סקרו את המקרה במקרה הלא פתיר ביותר בעוד הם עצמם בהתלבטות על המצב האם מדובר במקרה של מחלת נפש פיצול אישיות או אף ההיתכן במשהו שטני של ממש….
סוזנה הושבה בכותנת משוגעים קשורה על כיסא בתוך חדר שחור בעל תאורה מעוממת אל מול שולחן ישב הרופא הפסיכייטר וניצב מטעם המשטרה …
" תוכלי לספר לי שוב מה קרה…", " כבר אמרתי לך איני יודעת דבר" , " את נמצאת מכוסה בדם שוכבת ליד הצוק אל מול הים בוכה על כל אלו שמתו…לפי דו"ח המשטרה אלה, אם כן יש טעות בדו"ח..? אז כיצד יתכן שאת לא יודעת דבר?" ," לא אין טעות…אבל אני באמת לא יודעת דבר,האמן לי שאם הייתי יכולה לגרום לדברים להתנהל אחרת הם היו מתנהלים…" בעודה אומרת זאת חושבת לעצמה במעומעם על כל אשר קראה כיצד דברים התגלגלו בכזאת קטסטרופליות של ממש ועד כמה הייתה כמהה שהדברים לא היו הולכים כך….
סוזנה תמיד הייתה מן סוג של ילדה רגילה היא אומצה בגיל כמה ימים אחרי שאמא מתה בלידה אצל זוג הרירי חסרי ילדים ועברה להתגורר איתם במצ'סוטס למרות שסוזנה מעולם לא ידע שהיא מאומצת הייתה לה ילדות די רגילה ניתן לומר עד יום גורלי אחד שבו הכל היה עתיד להשתנות הכל התחיל בערך כשהייתי בת 16 זה היה בשעות הערב המאוחרות בימי החורף הקודרים סוזנה נסעה עם הוריה במכונית אשר בניהם היה וויכוח סוער לאחר שיחה מצמררת של ממש שהיתה להם אם אב הכנסייה הכומר פרייט אך הסערה לא הייתה רק מילולית כי לאט לאט אסון קרב או בה מבלי לדעת אפילו על מה השיחה ליבה של סוזנה כבר התמלאה רגשות חלחלה, בעודם מתווכחים מבלי לשים לב אחרי שכמעט התנגשו במשאית הם סתו מהנתיב , אך בשל תקלה שחלה בבלמים התהפך הרכב, שניהם מתו בעוד סוזנה יצאה מבלי פגע ואף לא שריטה
דבר מה הנראה בעיני רבים אף כנס של ממש אך זהו שלא היה מדובר בנס….
כשנה לאחר התעונה עברה סוזנה להתגורר אצל דודיה בעירה קטנה שבאורגון העירה הייתה קטנה ויפה אם נוף פסטורלי של פעם ובה ליד המזח היה מצוק אשר השקיף על קצף גלי הים המתנפצים ובלב היער זרם לו נחל קפוא אשר מימיו היו מיי הפשרת שלגים היחלו להרוג אדם הטבל בהם אף בתוך דקות אחדות ההיערה הייתה מלאה בעצי אורן שבה היתה קהילה קטנה ותחנת משטרה ישנה…
לסוזנה היה שיער שחור כלילה חלק כמשי ועניי תכלת בהירות מן השמיים ביום בהיר ועורה היה עור לבן הסחלב לבן בשיא פריחתו באביב , סוזנה הייתה נערה צנומה אך גבוה ויפה שלה היה מבט תמים אך מפוחד ומוכה יגון בעיניים, לסוזנה היו זוג שפתיים נחמדות וורודות כמו פריחת השקדיה בשיא אדרתה…

זה היה עוד אחד מימי הסתיו הקרים והאפלולים בערך בסביבות סוף אוקטובר, כשנה לאחר התעונה הטרגית שאירע להוריה סוזנה התעוררה מחלום בלעות אשר חלמה על התנועה על ידי קריאתה הרכה של דודתה האהובה דייזי " סוזנה קומי…לפני שתאחרי לבית ספר החדש…"," אוקי דייזי" בעודה קמה ומתארגנת סוזנה לא יכולה להפסיק לחשוב על מה שקרה כשתחושות האשם מעקלות את ליבה כאילו הייתה לה יד בטרגדיה שקראה….
סוזנה יצא מבית דודיה ולבשה על עצמה סוודר כחול שעליו הכיתוב"הווארד" שערה היה פזור אך רק שחור של רגשות היו בליבה כשצעדה אל בית ספרה החדש " סיינט מרטין" אך הרגישה כאילו צועדת אל עבר סיוט של ממש אילולה רק יחלה לדעת עד כמה צדקה אז אולי דברים היו מתנהלים אחרת …מי יודע…
סוזנה נכנסה לכיתה בעוד המורה אומרת " ….רציתי לבשר לכם שיש לנו היום תלמידה חדשה סוזנה מרקוביץ, היא עברה אלינו ממצ'סוטס לאחר תרגדיה שהירה להוריה לפני שנה אז בבקשה תהיו נחמדים אליה ותתנו לה תחושה של בית…"
אך למרות דבריה החמים של מורת. החדשה והנחמדה סלינה הילדים היו רעים וקרים ובית הספר קדר מחשכה ורשע והגרוע שבהם היתה מתילדה מרטין מלכת הכיתה והבריונית השיכבתית…היא שנאה את סוזנה שנאה שנדמת כשנאת מוות עוד כבר מן המבט הראשון וגם סוזנה לא חיבבה אותה ממש…
סוזנה נתפסה בעיני הילדים בכיתתה ובבית ספרה כילדה משונה או מוזרה ועל כן הם שנאו אותה למרות שלא היה אף אבל בכפה…
לאחר שנגמר השיעור בעוד סוזנה שמה את דבריה בלוקר הגיע מתילדה ופלימתה " הי ילדה חדשה.."," קוראים לי סוזנה…"," אוקי שהיה…תגידי את יודעת מי אני..?"," כן את מתילדה מרטין"," לא אני המלכה המלכה ואת יודעת מה זה אומר…זה אומר שאני יכולה להפוך את חייך לגיהנום אליי האדמות מתי שאני רק ארצה ואת לא תוכלי לעשות כלום בנידון…אז אם הייתי במקומך הייתי עושה הכל כדי לא לעצבן את המלכה אחרת…טוב כבר לא כדי לך לדעת, אז תקשיבי לי טוב בפעם הבאה שבא אני אראה אותך מטנפת את שדה הראייה שלי אני נשבעת שאני אגרום לך להיתרט על כך שלא מתת אם הוריך העלובים הבנת…מפגרת" ותרקה את דלת הלוקר והלכה בצחקוק מרושע ומתנשה, בעוד סוזנה נהנחת על מר גורלה על המקום שאליו הגיע…
סוזנה חזרה לביתה בערך בשעות הערב המוקדמות בסערת גשמים לילית בעודה חוזרת ספוגה במים היא ידעה שהדברים לא הולכים להשתפר ולאט לאט הסיוטים מתממשים….
אך הדברים לצערה הרב לא הטיבו להשתפר עמה ולאט לאט חייה הפכו לגיהנום עלי האדמות האדמות מתילדה השפילה אותה והכתה בה חבטות נמרצות חלק הצטרפו אליה ושתפו פעולה וחלק התעלמו ולא עשו דבר אך דבר אחד היה בטוח אף אחד לא נותר לעמוד לצידה וסוזנה רק שתקה בעוד חייה הפכו לגיהנום עלי האדמות וליבה התמלאה מוות ויגון
אד יום גורלי אחד שבו הכל היה עתיד ללכת לאבדון
זה היה עוד יום רגיל יום שגריר היום התחיל כמו כל יום לא היו סימנים מבשרי רעות לאסון שהיה עתיד להתרחש זה היה כמו כמו כל יום מתילדה כרגיל התעללה בסוזנה עד שאמרה לה בדרכה חזור " אה מה את רוצה עכשיו גם ככה הפחת את חיי לגיהנום עלי האדמות…ואתם אה לא הספיק לכם לכם לשתוק למה…למה אתם עושים לי את זה אה!!…מה כבר עשיתי זה לא מספיק…פשוט תעזבו אותי לנפשי ודיי!!!" בעוד מתילדה סותרת בפניה ומפילה אותה אל האדמה תופסת מתילדה וחבריה הבריונים בני כיתתה קרשי עץ עבים או גדולים ואומרת " …כלבה הלוואי המן שתישרפי ותתפגרי ותסבלי ותרקבי בגיהנום…חתיכת זבל שלא שווה דבר…" בעודם מכים בה מכות נמרצות אכזריות וברוטליות…, המכות שברו וריסקו את עצמעותיה של סוזנה קראו את עבריה ועורה בעודה שוכבת מדממת ומוכת עד מוות… רוע אפל וקדום רוע נוראה שטני של ממש ממעמעקי הגיהנום מתעורר ומשתלט רוע שעדיף שלא יתעורר לעולם צד אפל שעדיף שלא ישתחרר לעולם משתק את נפשתה…רוע שלא מנפשתה שמקורו מן הדם רוע של קללת דם…
גופה של סוזנה התרומם בעוד החשכה דיברה ממעמקי גרונה בקול קודר ושטני " סוזנה כבר לא פה ועכשיו אני בשליטה…" בעוד חיוך שטני ומבט קר ואכזר משתרע על פניה של סוזנה מתחילים להטבח ולהיחנק עד מוות הבריונים אשר התעללו בה למשך זמן כה רב בעוד בגדיה מתמלאים בדמם והשמיים מתחילים לבכות דמעות של צער על האפלה שהשתחררה והדם שנשפך…
כמספר שעות לאחר מכן מצא את עצמה סוזנה מתעוררת בלב ליבו של נער קפואה אשר היה במרכז היער לאחר ששעתה בו כחצי שעה במי שלגים קפואים הקרים כמוות השמיים כבר היו אפורים שחורים והיו אלו שעות הערב המאוחרות בעוד הדם כבר נשטף מבגדיה יצאה סוזנה ממיו הקפואים של הנער כשבגדיה אשר איתם הגיע לראשונה אל בית ספרה המקולל היו ספוגים במיי הפשרת קרחונים קפואים לאחר שצעדה בדרכה חזרה אל במיי המוות הקרים…
כאשר סוזנה הגיעה אל בית דודיה בהתחלה היה נדמה שריק ונדמה היה שאין אף נפש חיה בבית עד אשר החלה לשמוע דמעות מרות כמוות הבוקעות מביתה למעלה כאשר הגיע אל חדרה למעלה מצא את דודתה בוכה, בוכה עד מוות ואומרת " מה עשית מה עשית סוזנה…!איך יכולת איך יכולת לעשות זאת…!" ועוד לפני שיכלה לדבר הרוע אשר כבר השתלט עליה התעורר מחדש ולקח שליטה…
מבט קר ואכזר השתרע על פני פניה וכבר ניתן היה לראות לא היא אלה ישות אפלה ושטנית שלקחה שליטה….
וכך היה האפלה אחלה לטבוח בהם ולקרוע את מעיים מגופם בעוד גופה ובגדיה הוצפו בדמם…
למחרת כה בבוקר נמצאה סוזנה שוכבת על המצוק על יד המזח על ידי אחד מן עובדי הנמל שאמר שהגיעה בשעות הבוקר המוקדמות לאחר שפרק את הדגים מן הספינה במזח ושמע דמעות מרות הבוקעות מן המצוק, כשהגיע אמר אל הניצב " מצאתי נערה צעירה שערה היה שחור ועיניה היו עיני בצבע תכלת בהירות כאוקינוס ביום שמשי אך גופה ובגדיה היו מכוסים בדם.., דם תמימים כך נראה היא היתה מקופלת בתוך עצמה בכתה מילים ואמרה שהיא רוצה למות והכל בהשמתה למרות שכששאלתי אותה מה קרה אמרה שהיא לא יודעת…"
ואחריו הגיעו השוטרים ועצרו אותה והובילו אותה אל תחנת המשטרה….
והחלה ונפתחה שיחה בין הניצב לשריף " תקשיב אתה יודע למה קראתי לך גיימס…?" ," כן בגלל מקרה הטבח הברוטלי שהירעה בעירה הזאת באורגון…"," נכון, עכשיו אני משאיר את המקרה ואת הנערה בהשגחתך, היא הועברה אל בית החולים הפסיכיאטרי " סיינט לואיס" נקווה שהם יוכלו לעזור קצת לפחות לשפוך אור על המקרה בחסדי האל…, נערה מסכנה אמא מתה בלידה אביא הביולוגי לא ידוע וכשהייתה עוד רק בת 16 הוריה המאמצים מתו בתאונה מחרידה ועכשיו זה…"," יש עוד משהו שאני צריך לדעת?"," כן, אני מקווה שאתה מאמין באלוהים גיימס כי עכשיו כל מה שנותר לנו לעשות זה להתפלל לחסדי האל…" והניצב הלך אל סיינט לואיס…
לאחר הגעתו של הניצב אל סיינט לואיס השמיים קדרו כמוות ועורבים אחלו לחוג סביבו עכשיו…
סוזנה הובלה אל החדר החשוך בעוד הרופאים אף לא יודעים כבר מה לחשוב עוד…
בעוד הניצב נכנס ועמו נכנס דוקטור שטיין ופתחו בשיחה…" תוכלי לספר לי שוב מה קרה"," כבר אמרתי לך איני יודעת דבר"," את נמצאת מכוסה בדם שוכבת על מצוק אל מול הים בוכה על כל אלו שמתו…לפי דו"ח המשטרה אלה אם כן יש טעות בדו"ח…? אז כיצד יתכן שאת לא יודעת דבר?"," לא אין טעות בדו"ח…אבל אני באמת לא יודעת דבר, האמן לי שאם הייתי יכולה לגרום לדברים להתנהל אחרת הם היו מתנהלים…" בעוד הניצב שתק ומחשבותיה של סוזנה ריחפו אל עבר העבר יצאו הניצב והרופא דוקטור שטיין ואמר " טוב תראה גיימס אני מאמין שהסיפור הזה כבר לא התקדם אל שום מקום היא מכחישה את מעורבותה בדבר ולא משתפת פעולה…","אז מה אתה מציע..?"," אתה יודע אדוני השוטר…הכומר אשר היה בעיר הולדתה הקודמת טען שהוא חושב שהיא החוזה בידי כוח אפל שרדום בתוכה ושאם לא יגורש במידית ויעצר התוצאות היו הרות אסון ממש…וגם פה כבר מתחיל לשרור כאוס שלא נגמר הפחד הדתי העתיק אויב ההיגיון והפסיכיטרה מתחיל להתפשט בקרבנו כמגפת ההבעבועות השחורות ולקטול את דעתינו מעלינו…"," ומה איתך האם גם אתה נפלתה קורבן אל האומונות הדתיות על דיבוקים ושדים ופולקורי עם…?"," לא לא למזלי הרב דעתי ושכלי עדיין עלי אך על עמיתי אני כבר לא כל כך בטוח","…אז מדוע אתה מספר לי את כל זה..? ומה נעשה בנידון…?"," אני מספר לך את כל זה כי אני לא מאמין שנשארו כבר יותר מדי ברירות…ואני חושב שהיא סובלת מפסיכופרניה, מפיצול אישיות…ועל כן אני סבור שעלינו להשתמש בהיפנוזה על מנת לדבר עם " הצד האפל שלה" על מנת לגלות באמת מה קרה ולרפא אותה…" ," אוקי" וחזרו הניצב והרופא אל החדר…
לאט לאט שקעה סוזנה בהיפנוזה עמוקה בעוד קראו והצד האפל האפלה שבה התעוררה כמן מחזה מן הסיוטים אחלו אורות תאורת הניאון להבהב הבהוב שנראה כאילו השטן מדבר דרכם, והמבט על פניה על גופה של סוזנה התחלף ממבט עצוב ומפוחד על מבט קר ושטני של ממש…
הטפרים על כונתנתה אחלו להנמס כאילו שהומסו בידי אש הגיהנום והשולחן התנפץ לרסיסים בעוד הדוקטור והניצב החלו להישרף מבפנים בלהבות הגיהנום
הדלת המשורינת עפה ממקומה והתרסקה על הקיר בעוד האפלה החלה לצעוד הרצפה נשברה והתמוטטה בכל צעד של אימה הקירות נסדקו ונשברו בעוד המנורות החלו להתפוצץ מאחוריה מעל ראשה בעוד האנשים שסביבה אחלו למות ולהקיא דם ונפשם וכך בצעדים של אימה בקולות הגיהנום צעדה האפלה בגופה של סוזנה בעודה בשליטה בעוד עתידה של סוזנה לוט בערפל, וגאולתה היחידה סיום האפלה היה במותה מוות שלעולם לא יקרה…