משחק קטלני
היי..קוראים לי ליז. אני בת 17 וחצי מאריזונה,ארה״ב. אני ילדה דיי מקובלת,הרבה ידידים וידידות ואוהבת לצחוק ולשמוע את ג׳סטין (רק לשמוע!אני לא אוהבת אותו חח)..
אני לומדת בבית ספר ״תיכון הארלם״. לפני שנתיים קרה מקרה..מאז כול החיים שלי השתנו..אני לא יודעת אם לרעה או לטובה. מה שכן,לא כול מי שחווה איתי את מה שאני הולכת לשתף איתכם נשאר חיי כדי לספר על זה. אני ניצלתי בקושי..אני לא יודעת למה דווקא אני..הסכלתי למוות בעיניים
והוא פשוט צחק לי בפרצוף ונתן לי עוד צ׳אנס לחיות..שאני גוססת
עשיתי הרבה טעויות ויכלתי להציל חיים..כול לילה אני רואה בחלום את אותם פרצופים מעוותים מתים מחייכים אלי וקוראים לי להצטרף אליהם..למה לך את כול הסבל?ייסורי מצפון?
אבל אני לא מסוגלת לעזוב את המשפחה שלי..אחרי כול מה שעברנו,הם חייבים אותי..לא מסוגלת!!
די כבר!כול הקולות בראש שלי..כול כך אנוכית שהעדפתי להציל את עצמי מאשר אותם..
כשאני מספרת את זה כאן אני לוקחת סיכון עצום..אבל אני חייבת לפרוק את המועקה שבי..נמאס לי כבר לשמור בפנים..חייבת להוציא את זה!
יש משפט שאומר ״מה שלא הורג אותך מחשל״..בחיים שלי לא תארתי שהמשפט הזה יהיה כול כך נכון..
כול כך נכון עד שזה דוקר כמו סכין בלב..כול כך נכון עד שאתה צריך להיות על הקו הדק שבין החיים למוות,רק כדי להיות חזק יותר נפשית.
תגובות (2)
*מה שלא הורג אותך מחשל אותך, תדייקי.
מי את, משטרת הפתגמים?
אני אהבתי, זו הקדמה? כי את יכולה להפוך את זה לסיפור ממש יפה!