תרדי בתחנה הבא

כבר מאוחר,
וכול מה שאת רוצה זה לחזור הביתה,
וללכת לישון.
אז את עולה אל הרכבת הראשונה שמגיעה,
ומתיישבת במושב הראשון שאת רואה.
מולך יושבת אישה ומצדדיה,
יושבים שני אנשים.
את לא בטוחה,
אבל יש לך הרגשה שכול המבטים מופנים אלייך.
בתחנה הבא, עולה לרכבת גבר.
הגבר מעיף מבט יחיד אל עבר האנשים האחרים,
ומתיישב לצידך.
לאחר זמן מה, הוא נשען לכיוונך ולוחש,
"תרדי בתחנה הבא, אני יודעת שאת לא מכירה אותי,
אבל את חיבת לסמוך עליי"
לאחר שהוא לוחש את הדברים,
הוא אומר כי הוא הולך לחפש את השירותים ויוצא מן
הקרון.
לאחר זמן מה, כאשר הרכבת נעצרת,
את יוצאת מן הקרון,
אך מתמהמהת לשנייה, עד אשר האיש מגיע
ומושך אותך אל מחוץ לרכבת.
"תודה לאל" הוא לוחש במשך כול הזמן.
"למה?"את שואלת, לא מבינה ממש מה קורה.
"האישה שישבה בין הגברים?"הוא שאל,
אבל לא חיכה לתשובה
"היא הייתה מתה" הוא אמר בהמהירות,
בעודו בוחן את הרכבת המתרחקת.
לרגע, היית מוכנה להישבע כי את רואה את אחד הגברים נועץ בנו
מבט.
"והגברים?" את שואלת, קולך רועד וכך גם את.
"כנראה היו אלו שרצחו אותה"