תהייה.
זה עצוב שאנשים קונים חיות צעצוע מפלסטיק שעובדות על סוללות ויש אליהן יותר סימפתיה מאשר לחיות רגילות שעשיות מדם ובשר וכן יכולות לנשום וכן יכולות להרגיש. אתם יודעים, כאלו על אמת.
זה עצוב שכשיש ימי הולדת אז ההורים עושים הכל לילדים ומזמינים להם את כולם וקונים מלא מתנות ובסוף הילדים יוצאים בוכים ועצבניים על זה שזה לא מספיק מושלם, כי תמיד יש יותר טוב.
וזה עצוב שיש הומלסים אבל לא באמת אכפת לי כי אני לא בן אדם נאור שאכפת לו, אני רק תוהה לפעמים על דברים ונהיית עצובה.
זה עצוב שיש גברים מכים נשים מכות ילדים מכים ילדים.
וזה עצוב לחיות בכללי, אני לא יודעת למה אני עדיין חיה.
וזה עצוב שקנו היום לאחותי הקטנה ציפור שיר שחורה שעובדת על סוללות בזמן שיש אלפי ציפורי שיר שרק מחכות להיות חופשיות.
תגובות (6)
אל תדאגי. זה יעבור לך. זה תמיד עובר…
הו ככ התגעגעתי
זה קטע קצר, אך חזק, ומעורר מחשבות.
יפה. אהבתי..
ומקווה שהעצב הזה לא יתקוף אותך שוב..
היי, הרבה זמן לא כתבת.. נשמע כאילו (ואולי באמת?) שקעת בדיכאון כזה… ההקטע ן,
סורי, המקלדת קפצה לי. הקטע יפה ונכון, אהבתי אותו ממש.. אבל אני מקווה בשבילך למחשבות וורודות יותר… :)
תודה לכל מי שהגיב♣