“שעת לילה מאוחרת”

זה קרה בשעות הלילה המאוחרות…
דפיקות דלת חזקות נשמעו,
לשאול "מי שם" לא העזתי
מהפחד שיוודע לדופק שישנו אדם בבית.
רוחות חזקות, סערות וגשמים בחוץ,
רוחות שגרמו לחלונות ביתי להיפתח,
רצתי מיד כדי לסגור אותם חזרה,
התקרבתי לאט אבל במהירות,
לעבר החלון הפתוח שבחדר
פסיעה ועוד פסיעה ועוד פסיעה…
"הצילו!!!" צעקתי! בפחד גדול!!
הוא הצליח להזדחל פנימה דרך החלון.
"מי אתה"? בבקשה אל תיפגע בי!"
אני מתחננת בקול חנוק דמעות ומפוחד,
חה חה חה (צחוק מרושע) ומתגלגל…
"לא לפגוע בך?! זה לא דבר של מה בכך!
הרי פושע אני, ואם לא אעשה לך דבר
התואר יעלם ממני"
תפסתי את הפלאפון הנייד מאחורי גבי
נלחצתי כולי מהפחד שמא יגלה זאת,
לחצתי על שיחת חירום, צעקתי לעברו כדי להסיח דעתו ובכדי להעביר מסר להצלה:
"פושע! רשע! תצא לי מהבית עכשיו!"
המשטרה שהייתה מאחורי הקו,
כנראה הבינה שמדובר בזירת קרב
יכולתי לשמוע את השוטרים מוכנים למארב.
הסכין שהייתה בכיסו בצבצה,
ותקף אותי רעד ופחד בעוצמה.
הוא הושיט את ידו לעבר הסכין,
הצמיד לצווארי ואמר בלחש מרושע:
"אינני מצטער, כי תפקידך בזה העולם הסתיים…"
למחרת בבוקר, כשהתעוררתי.
-וואו! איזה חלום רע חלמתי,
מזל שזה לא אמיתי…
-מה חלמת?
שואלת קרן בעודה מכינה ארוחת בוקר.
-חלום מפחיד אל תשאלי…
חלמתי שמישהו נכנס דרך החלון
ומנסה להרוג אותי (מצחקקת)
"עם חלומות כאלו הייתי נשארת ערה"
קרן ואני צוחקות במשך דקה.
"אבל זה לא הסוף תקשיבי להמשך,
הפושע הצמיד לי את הסכין לצוואר
ואמר לי שהתפקיד שלי בזה העולם הסתיים" ואני חושבת לעצמי מי יחליט זאת, הוא?!
לא ניראלי, בקיצור חלומות שב ידברו!