שניים יכולים לשמור רק אם אחד מהם מת -פרק 1
אין אף אחד שמקשיב לי,
אף אחד שמבין אותי,
סתם סגרו אותי כאן בלי שום סיבה
ראדלי וואו בית שלי אבל לא רק שלי.
בית משוגעים של כל המשוגעים.
אפאחד לעולם לא הבין את משראיתי לפני שמצאתי את עצמי כאן.
רק אם בנאדם אחד היה קולט אותו אומר לי אתזה.
לא הייתי נמצאת כאן והייתי ממשיכה בחלום שלי להיות ציירת כמו שתמיד רציתי.
אז מה אם אהי מתעצבנת ביגללו אני לא משוגעת.
אני כמו כל בנאדם בעולם
……………….
קמתי בבוקר בחדר הסגור מסתכלת על השעון שתלוי על הקיר השעה 3 בצהרים…
היתישבתי על המיטה הדקה והקרה.
קמתי והיסתכלתי דרך החלון הקטן על הדלת
כל המשוגעים יצאו לחדר *הרגוע * כן ככה קוראים לזה אבל כל יום יש שם מכות או מישהו משתגע.
הרבה מהרופאים ניסו להוציא אותי לחדר הזה אבל אפעם לא יצאתי מהחדר הזה כבר 3 שנים.
מטפלת דפקה בדלת החדר שלי
ושאלה:"נואל? את ערה אני יכולה להיכנס?"
אמרתי בשקט: "כן" כימעט ולא שמעו אבל המטפלת יודעת שאני מדברת בשקט אז היא פתחה בזהירות את הדלת והביאה לי מגש של אוכל שבו לחם שני פרוסות שני ביצות קשות ותה בצד .
היא חייכה אליי והיתיישבה על כיסא שהיה קרוב אליי
"נואלי, איך את מרגישה?"
היסתכלתי אליה ולא עניתי
המטפלת קמה מהכיסא והיתקדמה לדלת
"תאכלי נואל את צריכה כוח "
היא הורידה את החיוך ויצאה.
היא אפעם לא אמרה לי אתזה..
אכלתי רק את הלחם ושתיתי תה זרקתי את הביצים לפח הקטן שצמוד לשידה הקטנה .
………
השעה הייתה 7 בערב
ישבתי על הרצפה ושרתי שירי ילדים כמו תמיד הם גורמים לי להיות שמחה. היתנדנדתי אחורה וקדימה
כולם חושבים שזה מלחיץ אבל זה דיי כיף…
המטפלת דפקה שוב בדלת
עצרתי והסתכלתי לאחור בו הייתה הדלת
קול לא מוכר אמר: "נואל? זאת אמנדה הרופאה יש מישהו שרוצה לנהל איתך שיחה קצרה. "
אמנדה פתחה את הדלת ואמרה לאיש "ישלך 15 דקות"
ניצמדתי לקיר בישיבה רחוק מהדלת כבר חצי שנה שאפאחד לא ביקר אותי..
ואז הוא ניכנס עומד שם עם הבגדים הכי יקרים שיש עוד לעומתי שאני עם בשמחה הלבנה החלקה והארוכה.
זה היה מארק אח שלי לפי משאני זוכרת
"נואל?" הוא שאל
לא עניתי
הוא היתקרב אליי לאט והתיישב על הבירכיים חצי מטר מימני
היסתכלתי לעייניו החומות דבש ושאלתי "מארק?" בלחש
הוא חייך ואמר "נואל את זוכרת אותי! "
אני היסתכלתי על הבגדים שלו
"אלה סתם בגדים שקניתי בווגאס " הוא ענה בלי ששאלתי.
עבר כמה שניות של שתיקה מביכה .
"אני מתגעגעת לעולם " אמרתי
…………….
טוב זה הסיפור להמשיך או לא?
תגובות (2)
אף אחד*
מה שראיתי*
בן אדם*
את זה*
אני*
בגללו*
בצהריים*
התיישבתי*
והסתכלתי*
אף פעם*
כמעט*
שתי ביצים*
התנדנדתי*
יש לך*
נצמדתי*
שאף אחד*
נכנס*
מה שאני*
התקרב*
הברכיים*
ממני*
הסתכלתי*
מה זה ראדלי וואו?
יש לך כמה טעויות שחוזרות על עצמן, אבל לא רציתי לכתוב את אותן המילים פעמיים אז את יכולה לבדוק ולראות.
את לא צריכה לעשות רווח לפני סימן פיסוק, הוא אמור לבוא ישר בסוף המילה. (לדוגמא: אני אוהבת שוקולד. ולא: אני אוהבת שוקולד .) אותו כלל לגבי מרכאות. את יכולה לכתוב פסיקים, זה לא אסור. זה מוסיף הרבה לסיפור וככה גם יותר ברור מה הדמות אומרת. יש כמה פעמים שירדת שורה בלי צורך, זה קוטע את רצף הקריאה אלא אם את רוצה שתהיה שם נקודה, ואז זה פחות משנה אבל עדיין עדיף לרדת שורה רק כשיש צורך.
כשהתייחסת לזמנים כתת אותן עם מספרים (3, 7, 15), אבל בסיפור את אמורה לכתוב את המספר במילים. (שלוש, שבע, חמש עשרה)
את לא חייבת לכתוב נקודותיים לפני מה שהדמות אומרת. (לדוגמא [לקחתי דוגמאות ממה שאת כתבת]: מטפלת דפקה בלדת החדר שלי ושאלה "אני יכולה להיכנס?" ולא: מטפלת דפקה בדלת החדר שלי ושאלה: "אני יכולה להיכנס?" בחלק מהמקרים את יכולה לכתוב נקודותיים, זה לא אסור, אבל לא כל הזמן. עדיף פסיק אותו נקודה, לפעמים אפילו שלוש נקודות בהתאם למה שרצית להמחיש)
חוץ מזה, אהבתי מאוד את הרעיון. לדעתי זה מקורי מאוד ומעניין, אני אעקוב אחרי הסיפור אם תמשיכי אותו.
אני כותבת את הדברים של אפאחד בקיצור.
כתבתי אתזה מהר ואפילו לא הספקתי לקרוא! אני כותבת אתזה דרך הפאלפון ברור שהיה לי שגיאות