שנאת נפשות פרק 2

למה אני בוכה? שאלתי את עצמי.
הרי לשנוא אותם זה טוב , לשנוא את כולם זה מעולה. אז למה לעזאזל אני בוכה?
'את בוכה כי כואב לך לאהוב' . שמעתי קול מוזר שלחש לאוזני ונעלם. חייכתי בצורה פסיכית שוב.
קמתי והגעתי שוב לביתי , מיהרתי לשכב במיטה , לישון , ולקום ליום חדש. למחרת הכל היה רגיל, אותו מצב הרוח , לקחתי סכין , הרמתי את ידי , הבטתי בה . חרטתי עליה קו , והרגשתי כמה זה כואב , אז הבנתי . שאם אני ארצח נפש חיה , היא תרגיש את אותו כאב כמו עכשיו . מעכשיו , זהו סמל השנאה שלי לנפשות שצריכות למות , כולם , את כולם אני אהרוג. עד האחרון! . הלכתי לבית החולים , בטח יש שם אנשים שצריכים למות כבר , אמרתי לעצמי בקול רועד. נכנסתי לחדר , ראיתי בן אדם חלש , והוא פונה אליי , 'ילדה , תעזרי לי בבקשה' . הסתכלתי עליו במבט של פסיכופטית והתחלתי לצחוק לו בפרצוף . ודקרתי אותו מספר פעמים . היה לי דם על הידיים, והפנים. הרגשתי הקלה . כל מי שהיה בחדר נבהל וצרח . נהנתי לשמוע אותם צורחים ומפחדים . הסתובבתי אליהם ואמרתי 'אני ארקוד על הקברים שלכם' . לאחת היה התקף לב, לשני מוות פתאומי . 'אבל אני רוצה לראות דם!' אמרתי בקול פסיכי . התחלתי לעבור בכל מיטה ולדקור אחד אחד , הרגשתי משוגעת, אבל היה לי כיף.