שירבו נשמותינו כרימון

"מדוע אינך טועמת מגרעיני הרימון, שרה'לה? את הרי יודעת שזו מצווה".
– "כי הם נורא חמוצים, אמא. אני רוצה עוד מהתפוח בדבש".
"איך את יודעת שהם חמוצים כשלא הכנסת אפילו גרגיר אחד לפה?".
– "שכחת מה קרה בפעם האחרונה שטעמתי רימון?".
"אז היו לך קצת סיוטים בלילה. זה לא אומר שהרימון גרם לזה".
– "זה היה הרימון".
"שרה'לה, חמודה שלי, רימון לא גורם לחלומות רעים".
– "הוא כן, אמא".
"מי סיפר לך את השטות הזאת?".
– "את".
"אני? מה? מתי אמרתי לך דבר כזה?".
– "בחג שעבר. השארת לי פתק מתחת לכרית".
"מתוקה שלי, אין לי מושג על מה את מדברת".
– "השארת לי פתק עם מסגרת שחורה. כמו הפתק שתלית בלוח המודעות אחרי שאבא נפטר".
"שלא תעזי להטריד את מנוחתו!".
– "מאוחר מדי, כי נראה שהוא כבר התעורר. למען האמת, הוא עומד ממש מאחורייך, ובדרך לקיים את מצוות 'שירבו נשמותינו כרימון'".