I'm scared

19.10.2013

הסיפור יהיה מחולק לפרקים, אני אפרסם פרק, אתם תגיבו, ואני אמשיך (:
ובגלל שזה פרק ראשון הוא יהיה פרק כפול (אתם אוהבים אותי)

זה לא יהיה סיפור אימה עם דם וזומבים ודברים כאלה.
זה יהיה עם רוחות כמו בסרט "הצלצול" וה"שליחים" לדוגמה.
שנתחיללללללללללל?

טוב אז קצת עליי,
קוראים לי קנדל ריי,
אני בת 16, תלמידה בכיתה י'.
יש לי שיער חום בהיר גלי ועיניים חומות.
אני הולכת ארבע פעמים בשבוע לחוג אגרוף ובלט (אחלה שילוב הא) (;
יש לי חבר בשם ליאם וחברה כי טובה בשם שיי.
אבא בוב איש עסקים, אמא קריסטין סוכנות דוגמניות, אחות בת 6 בשם ליה, ואח בן 18 דניאל, מדגמן ביום וברמן בלילות.
ביום שישי האחרון עברנו לבית חדש, הוא ענק! הבית הוא בקצה של הרחוב שלנו.. הרחק מכל הבתים.. אמא ואבא רוצים קצת "שקט", אבל הבית קרוב לבית ספר שלי, והכי חשוב לקניון! (;
משפחה נחמדה, רגילה ונורמטיבית לא?
לא.

"ליהההההההההההההההההההההההההההה"
"מה?"
"איפה המפתחות של האוטו לעזאזל?!"
"לא יודעת"
"אמא אני מאחרת לבית ספר, יש לי מבחן שמתחיל עוד עשרים דקות, אני צריכה לאסוף את שיי בדרך, להספיק ללכת להשתין ואין מצב שאני מאחרת בגלל קופה קטנה שהחליטה להחביא את המפתחות של האוטו שלי!" צעקתי בעצבים.
"כשתלמדי לדבר אל אחותך בצורה נורמלית, אולי אז היא תפסיק לקחת לך את המפתחות כל פעם מחדש" אמא ענתה לי ברוגע.
"אוקיי אמא. ליה, פרינסס קטנה שלי, איפה המפתחות (?!?!?!)"
"אצל דניאל" ענתה ליה עם חיוך ענק מרוח על הפנים.
"דניאלללללללללללללללללל"
עליתי מהר לחדר שלו, לקחתי את המפתחות, דפקתי לו בעיטה ורצתי לאוטו.

הדלקתי את הרדיו,
"לקראת ערב, תחל סופה בצפון הארץ מומ.."
"אומייגאד לאאאאאאא דווקא ביום שישי! רק לי זה יכול לקרות"
ואז שיי נכנסה לאוטו,
"סופה הא.." אמרה שיי בזמן שחגרה את חגורת הבטיחות
"כן.. למדת להיסטוריה?"
"בקושי.. אבא שלי שוב חזר שיכור.."
"אוי.. תבקשי מהמורה לעשות מועד ב'?"
"חשבתי על זה.. אני טסה בתאריך של מועדי ב'"
"שליפים?"
"ממש לא קנדל, רק לך יש את האומץ! במיוחד עם גברת שינדרל.. יאללה תני גז, אנחנו נאחר!"

הגענו, חניתי, ואז ראיתי את מי שהכי לא רציתי לראות, כי יש לי מזל בחיים.
קיילי וחבורת הפוסטמות הפאקינג שפוטות שלה.

"היי קנדל" היא אמרה לי בחיוך צבוע מזויף שדורש כיסא בפנים שלה.
"היי קיילי" עניתי בחיוך צבוע מזויף שדורש את אותו הכיסא בפנים שלי.
אני ושיי התקדמנו לכיוון הקיוסק של בן לקנות שוקו.
ואז ליאם התקשר, וניתקתי.
"'קנדל.. שחכת לספר לי משהו?"
"עזבי.."
"דברי"
"אני פאקינג חזרתי ב12 בלילה, את ישנת כמו ילדה מטומטמת שישנה בשעות שפשוט לא ישנים בהן אוקיי?! דניאל האח הגיי שלי בילה באיזה בר ולא ענה לי, ההורים שלי וליה היו אצל סבתא שלי.. והייתי צריכה לחזור הביתה פאקינג לבדדדדדדדד! והוא במקום להתקשר לדאוג לי לשאול מה שלומי.. יצא לאיזה קפה עם ידידה שלו אוקיי? ידידה שלו עלק! והוא לא ענה לי!"
"אוי שוב את עם הסיפורים הילדותיים שלך? אז הוא לא שמע תפסיקו לריב על כל דבר!"
"שיי את לא מבינה כלום"
"אני מבינה יותר ממה שאת חושבת שאני מבינה"
"את אמורה לעודד אותי ולתמוך בי אוקיי? תפסיקי לבאס אותי על כל דבר ולהצדיק אותו תמיד"
"אז אני אמורה להצדיק אותך?! את מתנהגת כמו ילדה בגן!"
"סתמי"
"והינה חזרנו לגן"
"את לא מצחיקה"
"לא ניסיתי קנדל"
"לסבית מטומטמתתתת סתמי כבר תפה שלך"
"את לא אמרת את זה עכשיו.." שיי פרצה בבכי ורצה לבית ספר.
הרגשתי נורא, אני באמת לא מאמינה שאמרתי את זה.. מה חשבתי לעצמי, אני כזאת כלבה.

נכנסתי לכיתה,
שיי הסתכלה עליי במבט של "את פגעת בי ברמות שבחיים לא פגעת בי"
לא יכולתי להסתכל עלייה.
התיישבתי בכיסא והמורה חילקה לנו את המבחנים,
"יש לכם 80 דקות שמתחילות מעכשיו.. קלמרים בתיקים, בהצלחה"

כל המבחן חשבתי על שיי, על מה שאמרתי לה.. גם ככה כל יום היא בוכה לי שיורדים עלייה בגלל זה שהיא לסבית, ואני.. החברה הכי טובה שלה.. אומרת לה דבר כזה.. מה חשבתי לעצמי.
לא הצלחתי להתרכז.. קיבלתי בלאק אאוט, הוצאתי בשקט את האייפון.. לבדוק את התשובות.
"קנדל?! את עושה מה שאני חושבת שאת עושה?!"
"הו שיט"
"תגשי אליי בסוף השיעור ותביאי לי את הטופס שלך, מיד"
"אני מצטערת.."
"בסוף השיעור אני רוצה לראות אותך כאן"
יצאתי מהכיתה, התחלתי לבכות.. הייתי צריכה להקשיב לשיי ולא לעשות שליפים, ללמוד, כמו ילדה נורמלית.
ואז שוב התחלתי לחשוב על שיי, על הצרות שהיא עוברת ביום יום.
אבא חורג שחוזר שיכור כל לילה ומרביץ לה, כל הירידות וההצקות האלה על היותה לסבית, ואני.. במקום לגרום לה לשכוח מכל זה, מכאיבה לה.
חזרתי הביתה, מזגתי לעצמי מיץ רימונים, לקחתי את האייפון, הדלקתי לי שיר של הביטלס ועליתי למעלה, לחדר.
החדר היה מפוצץ בארגזים שהייתי צריכה לסדר..
החלטתי לנוח קצת, ואז להתחיל לסדר

פרק 2 25.10.2013

ניסיתי להירדם, לא הצלחתי.
שלחתי סמס לליאם "אני מצטערת.. לא הייתי צריכה להגיב בצורה כזאת, תתקשר אליי כשתוכל"
עברה שעה, ועוד שעה, ועוד שעה.. והוא עדיין לא התקשר.
הסתכלתי על השעון, השעה הייתה כבר 17:45 בערב.
ההורים צריכים לחזור עוד מעט.. אני צריכה להתחיל לסדר את הארגזים.
החלטתי להתחיל עם ארגז הבגדים.. לקח לי שעה.. אני חולת בגדים! יש לי את כל המותגים שיש, חולצות בכל הצבעים והסוגים, מלא שורטים איכותיים, ובקיצור ארון מפוצץ!
אחרי שעתיים.. סיימתי.
וככה המשכתי עם רוב הארגזים עד בואם של ההורים, דניאל וליה.
"היי מתוקה איך עבר היום?"
"בסדר אמא איך אצלך?"
"היה יום מעייף כרגיל"
"להכין לך קפה?"
"לא, תודה.. אבא כבר במטבח מכין את האוכל האהוב עלייך!"
"דג סלומון ברוטב פטריות??????????"
"כן!"
ואז דניאל ירד במדרגות
"קנדל מה קורה יפה שלי?"
"בסדר דניאל.."
"איך עבר היום חיים שלי?"
"נחמד.."
"איך בבית ספר?"
"דניאל מה אתה צריך?"
"כלום"
"דניאל…."
"רגע ואיך הגעת למסקנה שאני צריך משהו?"
"ממתי אתה מתעניין באיך עבר היום שלי ומה קרה לי היום בבית ספר…."
"טוב נו.."
דניאל משך אותי לצד
"הלוואה של 50 שקל? אין עליי במזומן והכרטיס אצל אבא"
"אני ממש לא מביאה לך, תשכח מזה"
"נו קנדיייייי"
"אתה לא מבין שאתה הורס לעצמך את הבריאות?
"קופסת סיגריות אחת קנד, לא יקרה לי כלום"
"לא דניאל לא"

הלכתי לטלוויזיה שבסלון, והתיישבתי ליד ליה.
"לייצ'וק מה קורה?"
"בסדר"
"יש לך שיעורים?"
"התחלנו היום סדרות, סיימתי את כל השיעורים בחשבון בכיתה"
"חח בסדר.. אם תצטרכי עזרה תגידי לי"
"בסדר".

"קריסטין, קנד, דניאל, ליה! בואו לשולחן!"
"סוף סוף!" דניאל צעק בזמן שרץ לשולחן
"קנדל לכי תעזרי לאבא עם הצלחות, דניאל תוציא את המלח" אמא אמרה
התיישבנו לאכול, אבא שלי אלוף בבישולים!
"אז איך עבר היום ילדים?"
"קיבלתי 100 במבחן שהמורה עשתה לנו על חיבור וחיסור!"
"יופי ליה!" אמא חייכה
"מחר אנחנו מתחילים קמפיין חדש לאמריקן איגל.. אני יוצא מהבית ב5 בבוקר"
"בהצלחה שיהיה כשתגיע תתקשר"
"בסדר אבא"
"קנד, מה איתך?"
"בסדר…"
"איך היה המבחן?"
"בסדר…"
"והיום בכללי?"
"בסדר…"
"את בטוחה שבסדר?"
"כן אמא, כן אבא.. די."
סיימתי את הארוחה וקמתי מהשולחן בחזרה לחדר.
אמא צעקה לי מלמעלה "סיימת לסדר את כל הארגזים?"
"נשארו לי עוד שתיים"
"בסדר.. את הארגז של המסמכים העברת אליי לחדר?"
"עוד לא הגעתי אליו.. אני אעביר עוד מעט"
ובזמן שעליתי במדרגות, לחדר.. שמעתי משהו שגרם לי לרדת כמה מדרגות למטה, בחזרה
שמעתי את אבא לוחש לאמא "שלא תפתח אותו בשום פנים ואופן!"
"היא תחשוד!" אמא ענתה לאבא.
ואז אמא צעקה לי מלמטה "קנדי אל תפתחי אותו אני אסדר"
ואז חשבתי לעצמי.. לא לפתוח אותו? למה לא לפתוח אותו בעצם?
אולי היא מסתירה ממני משהו? או שהלכתי רחוק מידי והיא פשוט לא רוצה להקשות עליי?
או שאולי אני צודקת והיא מסתירה משהו?
השם השני שלי, בנוסף לקנדל, קנדי וקנד הוא סקרנית!
אני הילדה הכי סקרנית שאתם מכירים! תאמינו לי!
פתאום צלצל הפלאפון, זה היה ליאם:
"בייב.."
"אני מצטערת"
"אני אוהב אותך"
"גם אני אותך"
"אני יותר"
"טוב די מספיק להיות קיטשיים! אתה בא אליי?"
"חמש דקות אצלך, אני במוסך היה פנצ'ר"
"אוי.. אתה בא עם האוטו?"
"כן"
"טוב.."
ואז חזרתי לחדר, והתיישבתי מול הארגז..
מצד אחד אמא אמרה לא לפתוח, מצד שני אני במתח מה יש שם..
ואולי אני סתם עושה סיפור מכל דבר כמו ששיי תמיד אומרת?
אני חייבת את העצה שלה!
"הלו"
"שיי.."
"קנדל?.."
"שיי אני מצטערת אני באמת לא התכוונתי"
"קנדל אני לא יכולה לדבר ביי"
"שיי נו"
"קנדל את יכולה לתאר לעצמך איך נפגעתי"
"שיי אני באמת מצטערת אני לא יכולה לסלוח לעצמי"
"…."
"שיי בואי אליי"
"שונאת אותך!!!!"
"יש אוכל!"
"טוב אני בדרך!"
"אני אתקשר לליאם שיאסוף אותך הוא גם בא"
"טוב"

עוד עשר דקות ליאם ושיי באים, אני אשאל אותם מה לעשות.. אבל בטח הם יצחקו עליי ויגידו לי לעזוב את זה.. והינה צלצול בדלת, ירדתי למטה במדרגות.
"שלום!" אמא פתחה את הדלת בחיוך
"שלום" ליאם ענה
"קריסטיןןןןןןןןן! התגעגעתי יפה אחת!" ענתה שיי
אמא ושיי נתנו חיבוק ענק האחת לשנייה והלכו למטבח לקפה, ובנתיים ליאם הלך לשחק עם ליה.
נכנסתי לחדר של ליה,
"ולי לא צריך להגיד שלום?"
ליאם קם אליי ונישק אותי
"התגעגעתי אלייך"
"גם אני" ליאם ענה
"אני הולכת רגע למחשב"
"טוב קנד"
עליתי למחשב, אבל לא באמת להיות בפייסבוק! החלטתי להחביא את ארגז המסמכים, כדי לא לראות אותו מולי ולהפסיק לחשוב עליו.
שיי וליאם נכנסו אליי לחדר
"אז אתם בעד סרט?" שאלה שיי
"מרתון הצעקה?" ענה ליאם
"כןןןןןןןןן" עניתי בקפיצה מהמיטה לעבר המחשב
בזמן שחיפשתי את הסרט במחשב ליאם ישב על המיטה וחיטט לי בפלאפון, ושיי התחילה להסתובב בחדר
"וואו קנד, יש לך חדר ענק ומהמם!"
"חח כן תודה.. אבא ימשיך לשפץ אותו בתחילת שבוע הבא"
"אכפת לך שאני אחטט קצת בבגדים? אני הולכת לחתונה של דודה שרה תחילת חודש הבא, ואין לי שמלה!"
"תהני לך!"
פתאום שמעתי בום ענק
"מהזה?!" קפצתי
"למה יש לך ארגזים בארון?"
"מה זה הארגז הזה?" שאל ליאם
"סתם, לא משנה.. עזבו את זה"
"מסמכים הא?"
"כן שיי"
חטפתי לה את הארגז מהיד
"יש חור בארגז מלמטה" צעק ליאם
ואז כמה מסמכים מהארגז נפלו למטה
"תקשיבו אמא אמרה לי לא לפתוח.."
"מה זאת אומרת לא לפתוח? למה?" שאלה שיי
"אני לא יודעת.. אני שמעתי את אבא לוחש לאמא שאני לא אפתח בשום פנים ואופן"
"אומייגאד למה"
שיי וליאם התיישבו על השטיח, לידי וליד הארגז.
"את יודעת שאין מצב שאנחנו לא קוראים את המסמכים האלה?"
"אני יודעת…."
התחלנו לקרוא את המסמכים,
ומבין כל המסמכים האלה, היה מסמך אחד ש'קרץ' לי במיוחד.
המסמך היה קרוע, נראה היה שהוא ישן.. ישן מאוד אפילו, התחלתי לקרוא מאמצע המסמך
"ומאז שבעלתי את הכדור, הכל התשנה! זהו! הדור הבא של המשפחה שלי יהיה חלק ממני, השטן הזה ירדוף אותם! החלטתי להחביא את הכדור במקום מסתור, והמקום מסתור היחיד שמצאתי הוא בבית משפחת רנדוביץ', אשתי לעתיד.. הבית גדול, אני אלך למרתף ואחביא אותו שם."
"אומייגאדדדדדדדדדדדדדדדדדדדדדדדדדדדדדדדדדדדדדדדדדד" צעקתי.

9.5.2014 (אני יודעת שעבר הרבה זמן, מצטערת)
"אמא ואבא סתם רוצים לעבוד עליי.." קמתי מהרצפה, לקחתי את הארגז וניסיתי לפתוח את הדלת עם הרגל אבל לא הצלחתי
"תעזרו לי אולי?"
"חכי.. זה חשוב" שיי ניסתה לעצור אותי
"זה סתם שטויות" אמרתי
"ואם לא?" ליאם שאל
"תקשיבו אני בטוחה שזאת אחת מהמתיחות של דניאל"
"אני לא בטוחה" אמרה שיי
"מה חשבתי לעצמי" אמרתי, והנחתי את הארגז בחדר של ההורים
"טוב מה באלכם לעשות עכשיו?" שאל ליאם
"מרתון הצעקה לא?" קפצה שיי
"כן.. מה אתם רוצים לשתות?"
"מילקשייק דובדבן ותות בנוהלללללללל" צעקה שיי
ירדתי להביא את המילקשייקים בזמן שאני יורדת אני חושבת על הארגז.. מנסה להבין האם זה באמת משהו רציני או שאני סתם חיה בסרט.. החלטתי לשכוח מהכל.