רוצח פסיכופט פרק 6: פיצול אישיות…

… הרגשתי שאני חייב להרוג את השוטרים, היתה לי תחושה של בנאדם שנימצא בגופי, אך זו לא היתה אמא, זה היה מישהו אחר, השוטרים הלכו, לידי היתה מראה והיתבוננתי, ופיתאום איזשהו בנאדם, כלומר אני, אבל מי שהיה במראה זז אחרת, הוא חייך ואמר: אויש… כל הזמן אני מציל אותך…"
מילמלתי: "מה? אתה, מציל? אותי?, מה זאת אומרת?"
הוא אמר: מה? אתה לו זוכר? אתה הרי לא מצליח לשלוט עליך או משהו, ואני… אני ג'רי! מה? אתה לא זוכר? אח שלך שמת ליפני שלוש שנים!"
הייתי מבולבל: "אח שלי? אתה לא אח שלי, אתה רוצח פסיכי זה מה שאתה!!!"
חשבתי על זה, ואמא שלי בכלל לא היתה קשורה לזה, אני בכלל לא הרגשתי כמוה, הרגשתי פשוט איש אחר! "ו… איך אתה מציל אותי? הרי אתה גרמת לבעיות!"
הוא ענה לי: "אמ….. בוא ניראה… אהת יודע שאמא שלנו הרגה אותי! לפני שלוש שנים נירצחתי, מה שהמישטרה אמרה הכל שקר!!! הם מצאו את גופתי ולא יהיה להם הוכחות, אפילו טביעות אצבע של אמא שלי! אני זוכר את פניה האכזריות! היא לקחה סכין ועינתה אותי במשך שלוש שעות, לא היתה לי ברירה אלה להציל אותך! טיפש חסר שכל….!"
מילמתי, היתבלבלתי, ראיתי חיוך על פניו וצרחתי "אבל אתה יצאת פסיכי! איך אתה יודע שאמא עשתה זאת?! היא אהבה את שנינו, ואתה רצחת אותה ותשלם על כך!"
הוא צחק "אני גרמתי לכך? הרי אתה עשית זאת! איך אני ישלם על כך? מה? תהרוג את עצמך?"
אמרתי "אתה לא צודק, לא אני עשיתי זאת, אתה עשית, ו… אני אהרוג את עצמי אם אין ברירה…!"
הוא היה מפוחד ואמר "על תעשה זאת",
שאלתי "למה?"
הוא ענה "כי, אני לא קיים…."
הייתי בפליאה "מה?! הרי אתה…"
הוא אמר מהר ליפני שהספקתי להגיד "אתה רואה אותי, הרי אני פשוט בגופך, זה הזכרונות שלך…"
הוא חייך ונעלם, הרי הוא צדק….
אני הרגתי את כולם ולא הוא.
השוטרים הלכו מישם ואני נישארתי במפל הביוב, היסתכלתי שוב במראה והוא עדיין היה שם, וחייך,
רק הוא עדיין לא הישתלט עלי, שברתי את המראה ההיא,
היה לי דם על היד, גם כל הסדקים של המראה היו אדומים מדם ידי, מילמלתי לעצמי: "הוא צודק…. הרי זו רק פסיכיקה, הוא לא באמת קיים."
הוא אמר מהמראה השבורה "אני שומע אותך,את מחשובתך, אני כן קיים", הוא התחיל ליצחוק ממש חזק, הרגשתי כאב נוראי בראשי, צרחתי, היו עדים בכל מקום, היסתכלתי על פניו שלו, של רובין, והייתה לי שאלה…..
האם הוא באמת קיים…..?!