צמרמורת-הסיפור שיגרום לכם להביט מעבר לכתף!! חלק 3
פרק 3
צרחתי, הסתובבתי והתחלתי לרוץ, אך, ידעתי שזה רק עניין של זמן עד שהמומיה תמצא אותי שוב ותביא לי את האצבע הכרותה.
אני ממשיכה לחרוץ, ובכל רקיעת רגליים אני שומעת צחוק, פעם צחוק של אישה ופעם צחוק של גבר.
ואני יודעת שזה לא ייתכן, כי אני לבד בטירה, לבד.
אני ממשיכה לרוץ, רוח קרה מצמררת את עורפי ואני מרגישה דגדוג משונה בגבי, אני נעצרת, שני גרמי מדרגות מולי, אחד יורד והשני עולה, שניהם לולייניים, שניהם עשויים משיש כחול.
לאן אני אמורה לפנות?
צל מקצה המסדרון מגיע, קול צעדים כבדים ומרשרשים מגיע יחד עם הצל, קצה התחבושת של המומיה מופיע מעבר לפנית המזדרון, אין לי זמן להחליט, אני לוקחת את גרם המדרגות העולה.
ברגע שאני עולה במדרגה השנייה המדרגה הראשונה נופלת, ואני מבינה במהירות מה שהולך כאן-על כל מדרגה אני יכולה לדרוך רק פעם אחת.
אין לי זמן לרדת, המסדרון שמתחת חשוך ורק המדרגות הכחולות מראות לי לאן אני חייבת ללכת. או יותר נכון לעלות.
ואני עולה. במהירות. מנסה לא להתעכב כדי לא ליפול ביחד עם המדרגה.
אני רואה את סוף המדרגות, אין לי זמן לחייך אני צריכה לטפס לפני שאני אפול לתוך החשיכה.
אני ממשיכה לעלות, אני מגיעה אל הסוף, אני מגיעה אל חדר קטן עם רצפת עץ חומה וקירו אבן. החדר סגור, אין דלת שמובילה לשום מקום והאפשרות היחידה לצאת נפלה יחד עם המדרגה.
ואני לחודה בחדר . לבד.
תגובות (3)
אולי תעשי שהמומיה לוכדת אותה שמה או משו העיקר שתמשייכייי :)
תודה רבה על התגובה!!
אבל אני עדיין לא חושבת שאני ממשיכה
אוףףףף :((((((((((