צ'יזבט – יום השישי ה – 13

קמתי לי בבוקר, הציפורים צייצו, השלג ירד… הכל היה יפה ורגוע.
פתאום התחילה סערה! מבול! התחיל ליפול ברד! היה קר… פתאום הכל רעד!!
הסתכלתי באייפון וראיתי שהיום יום השישי ה- 13.
אבל אני לא מאמינה ברוחות או בכל החרא הזה שאנשים ממציאים…
הכנתי לי תה לבוקר… לפני שאני יוצאת לבית ספר, ופתאום הפסקת חשמל! שיט! ההורים שלי כבר יצאו לעבודה! מה אני יעשה? …
אז השארתי הכל כמו שהוא והלכתי לבית ספר, בדרך ראיתי חתולה שחורה שהייתה בפח זבל… היא נראתה כ"כ מסכנה… פשוט רציתי לקחת אותה לבית שלי! אבל לא יכולתי… אבא שלי אלרגי לחיות …
הגעתי לבית ספר … ושוב… כולם צוחקים עלי, ורע לי.. שהיום הזה כבר יגמר!! בסוף הלימודים היה ממש מבול… הטלפון שלי נפל לשלולית ונהרס… החלקתי מול כולם בלובי של הבית ספר ולא מצאתי את הרב קו של האוטובוס. הלכתי ברגל… כ"כ כאבה לי היד בגלל הנפילה! פתאום לכל הרחוב הייתה הפסקת חשמל… צרחות נשמעו ברקע, ולפתע התחילה שריפה, המבול שירד בכלל לא שינה לה , זה היה אש שנראה שכלום לא יכול לכבות אותו…
רציתי להזמין מכבי אש … אבל אז נזכרתי שהטלפון שלי הרוס…
הסתכלתי אחורה , לראות אם יש איזה מישהו שיכול לעזור, ופתאום הופיע לי מול הפנים … ילד כבערך בן 12 , שכל הפנים שלו דם, אין לו עין והוא נראה חצי מת. רציתי לעזור לו! צעקתי לעזרה! אבל אף אחד לא היה שם… השרפה התפשטה, לא יכולתי לעשות כלום מלבד לרוץ הביתה… לקחתי את הילד איתי… אחזתי לו ביד, ופתאום הוא נעלם… התפורר… ! זה היה ממש מוזר! התחלתי לרוץ לכיוון הבית, והתחיל ממש מבול , וברד, זה היה ממש כואב! בקושי יכולתי ללכת!…
אבל אולי זה קשור ליום השישי ה- 13? לא!! אין מצב…
המשכתי ללכת… ולפתע הבהיל אותי רעם! נפלתי על הריצפה מרוב בהלה… כבר לא יכולתי לקום… כ"כ כאב לי הגוף… איזה יום גרוע!! אני ממש קרובה כבר לבית… אני חייבת להגיע… פתאום הופיע משהו חצי שקוף, זה היה נורא מוזר, הוא היה נורא זקן היה לו רטיה על העין, השיער שלו היה חצי מגולח, לא היו לו נעליים, והוא היה ממש מלוכלך, נראה שהוא ממש מוזנח! הוא היה נראה כמו זומבי… כ"כ נלחצתי! רציתי לרוץ אך לא יכולתי… זחלתי לכיוון הבית שלי… ראיתי מכוניות שבאות לעברי, "אוי לא!!! רק שלא ידרסו אותי" צרחתי בלב!!! האיש הזקן התחיל לרוץ לכיווני… ולפתע מכונית דרסה אותו… המכונית נעלמה תוך כמה שניות… הכל היה נראה ממש מוזר!
ממש מלחיץ… הצלחתי לקום ורצתי לבית שאני חצי צולעת… הגעתי הביתה, אף אחד שוב לא היה בבית… הייתי לבדי, בחושך, פחדתי! לא היה לי מאיפה להתקשר! אה… הטלפון בית! אוי… ההפסקת חשמל ניתקה אותו… מה אני יעשה? בכיתי וצרחתי … רציתי כבר שהכל יגמר… אבל לפחות היה אור מהחלונות… בום!!! עוד רעם… מה?! למה אין אור? שיט!! אני לא רואה כלום… אם רק הייתי מוצאת את הגפרורים… איכס!!! מה זה?! במה אני נוגעת? זה מרגיש ממש דוחה!! ברק האיר את החדר וראיתי דם מתחתי… הסתכלתי לחזה שלי… וסכין הייתה צלובה לי בלב… זה כל כך כאב!!! הרגשתי שבאמת אני הולכת למות!
.
.
.
.
.
.
.
..
.
.
.
.
אההההההההההההההההההההההההההההה……………. וואו!!! מה זה היה? אמא'לה… איזה חלום מפחיד! מזל שזה לא קרה באמת… וואו! איזה פחד! רגע… אני לא זוכרת בכלל את החלום… אני רק זוכרת את הסוף , שסכין הייתה צלובה לי בלב…. רגע איזה יום היום? יום השישי ה- 13? אוי… טוב… רק נלך להכין תה ואז לבית ספר… אני לא מאמינה ברוחות וכל זה… זה לא אמיתי! מה? הפסקת חשמל? ……
*סוף*