השיחה

השעה כבר הייתה מאוחרת, אני וחברה שלי דיברנו בהודעות בפלאפון.
אני:"אהה אגב, אז יוצאים בסופ"ש לסרט שרצית?"
היא:"אתה לא תצא לשום מקום"
אני:"חחח מה? מה זאת אומרת?"
היא:"אתה לא מפסיק"
אני:"מה? על מה את מדברת? הכל בסדר?"
היא:"אתה תמיד משאיר אותה פתוחה"
אני:"את מי?? מה יש לך את בסדר?"
היא:"הדלת של הבית שלך"
אני: "מה? מה עובר עליך?"
היא התנתקה.
לפתע שמעתי רעש מהסלון. הסתובבתי בבהלה.
הייתי בטוח שראיתי משהו זז שם בחושך.
"אבא? אמא???" שאלתי בקול רועד.אין תשובה.
"יש פה מישהו?" אין מענה..כנראה סתם דימיינתי.
הסתובבתי חזרה לשולחן שלידו ישבתי. למה היא דיברה ככה? רק רגע לפני זה הכל היה בסדר…מה קרה? ועל מה היא דיברה בכלל…מחשבות רבות עברו לי בראש. הלכתי לשירותים והצצתי לסלון, לא היה שם אף אחד. חזרתי לחדר וניסיתי להתקשר לחברה שלי, היא לא ענתה. הסתכלתי מהחלון לעבר הבית שלה, שהיה כמה בתים ממני בהמשך הרחוב, בקושי ראו אותו, האורות ברחוב היו חלשים. אחרי כמה ניסיונות להתקשר, החלטתי להיכנס למיטה. הזזתי את השמיכה ואז קול חבטה של משהו שנפל מבין הסדינים הבהיל אותי. התכופפתי לראות מזה. ליבי קפא…זה היה הפלאפון של חברה שלי, עם דם עליו.