עיניים אדומות~ פרק 4

גלגלתי עיניים והתחלתי לצעוד לכיוון הדלת ליאו עף אחרי. "אוקיי סטופ! עד כאן! אני הולכת לבד לאמבטיה, תישאר כאן עם כריסטופר ותשעשע אותו או משהו…" אמרתי. ליאו פצה את פיו אבל מיד סגר אותו.
"אתה צריך לכבד את בקשת המאסטר שלך…" מילמל ליאו לעצמו והתיישב על המיטה שלי.
הנדתי בראשי ויצאתי מהחדר. יכולתי לשמוע את צחוקו החירשי של כריסטופר. חייכתי בהתחשב בכל מה שקורה לפחות הוא שומר על מורל. נכנסתי לאמבטיה וסגרתי את הדלת. זכרונות בלתי רצוניים התחילו לרוץ מול עיניי. כאן נתקפתי בידיי העיניים בפעם הראשונה….הנעתי את ראשי על מנת לסלק את המחשבה.
אומנם נפתרתי מן המחשבה אך תחושת האסון לא רפתה ממני, משהו רע עומד לקרות היום.
רע ובלתי נמנע.

* * *

"אז כריסטופר, רק אנחנו יכולים לראות אותו נכון?" שאלתי.
"כן…אם כי זה לא מקל עליי זה קצת מלחיץ להסתובב ולגלות שאתה נמצא בחברת רוח רפאים…" אמר כריסטופר. "היי! אם אני מת זה לא אומר שאין לי רגשות אתם יודעים." אמר ליאו בנימה נעלבת.
"סליחה…אתה רוח רפאים מאוד נחמדה אבל אנחנו בני האדם…טוב…די פחדנים…" אמר כריסטופר שלא פחד משום דבר. גיכחתי, ידעתי עד כמה קשה לכריסטופר לומר זאת.

לפני שער בית הספר עמדה קבוצה של נערים ונערות בני גילנו. התקרבנו לשם וראינו שלט ובו היה כתוב: 'סגור, הכניסה לתלמידים אסורה!' מה זה צריך להביע?
"היי לוסי..זה נורא מוזר את לא חושבת?" שאל אותי פאץ'.
"אה…סליחה?" שאלתי בבילבול. על מה הוא מדבר? הסתכלתי על כריסטופר בתקווה למצוא אצלו תשובה אך הוא היה מבולבל בדיוק כמוני. "את יודעת, קודם ה'אסון' שקרה לך בביתך אחר כך הרוח הזאת שעל הגב שלך ועכשיו זה…זה לא נראה לך מוזר?" שאל אותי פאץ' שוב פעם.
"איך הוא יודע עליי?!" התעצבן ליאו.
"אני רואה רוחות רפאים, אז שמי הוא פאץ' ואתה?" אמר פאץ' ופנה אל ליאו. בהיתי בפאץ' פעורת פה.
"חה נראה לך שאנחנו קונים את הסיפור שלך?" אמר כריסטופר בניסיון להשתחרר מזה. שנינו חשבנו שהוא מבלף.