עיניים אדומות~ פרק 3

כעבור 3 ימים…

הרגל שלי מחלימה במהירות ואני שוב יכולה לחזור לבית הספר. אבל דברים מוזרים החלו לקרות בבית שלי.
אני לא יכולה לישון בלילות כי אחרי השעה חצות קולות הנער קוראים לי ומזהירים אותי מפני אסון שמתקרב.
אני מנסה בכל כוחי להתעלם אבל הוא בכל מקום. היום אני וכריסטופר (היחיד שמאמין לי כי הוא ראה את מה שאני ראיתי) הולכים לנסות לגלות מי הוא הנער המסתורי שמנסה להזהיר אותי.
* * *

"לוסי את הולכת היום לבית הספר?" שאל אותי ליאו. ליאו הוא רוח הנער שהטרידה אותי ב5 הימים האחרונים אני וכריסטופר עלינו עליו, ליאו התעקש להישאר בעולם החיים כדי לעזור לי עם הזוועה שעומדת לפרוץ, הוא עדיין לא מוכן לספר לי מה בדיוק קורה כאן אבל הוא הבטיח לנסות לעזור לי. קפצתי בבהלה.
"ליאו!" צרחתי. "שלא תעז לעשות לי את שוב!" צעקתי עליו. הרעיון שרוח רפאים תסתובב חופשי לידי הטרידה אותי מאוד ולא היה לי את פרק הזמן הזה כדי להתרגל לכך. "מצטער.." לחש ליאו והתיישב על השולחן. מאז שליאו התגלה אלינו התחושות הרעות שהיו לי בימים הראשונים נעלמו ולא ראיתי יותר את העיניים הדומות שהכילו בתוך תוכן זוועה וכאב. כריסטופר מניח שהעובדה שליאו התגלה אלינו היא זאת שקשורה בעובדה שהעיניים האדומות והמדממות עזבו אותי.
"בקשר לשאלה שלך אם אני הולכת לבית הספר אז זה בהחלט כן." אמרתי בהחלטיות וקמתי מהמיטה.
כריסטופר נכנס לחדר.
"אה…היי ליאו, אז לוסי הולכים היום לבית הספר?" שאל כריסטופר.
"ברור נמאס לי לשבת בבית…ליאו אתה חייב להתלוות אליי גם לבית הספר?" שאלתי.
"כן, זאת חלק מהמחוייבות שלי.." אמר ליאו.
"ולהתלוות אליי לאמבטיה זאת גם מחוייבות?" שאלתי בנימה מאשימה. סומק כסוף התפשט על פניו של ליאו וכריסטופר צחק.