סיפור מפחיד(ארוך)

הסלקריץ'
טל לא מפחד משום דבר.לא מסרטי אימה או צ'יזבאטים,לא ממפלצות או מיצורים.
אחרי הכל, ההיגיון אומר לנו שאין דברים כאלה בכלל. לא במציאות, בכל אופן.
אך טל לא רצה לחשוב על כך בכלל. הוא ירד במדרגות בחיפזון.
הוא רץ לסלון וראה את דליי הפופקורן המוכנים, מונחים על השולחן.
"פיו…" התנשם טל לרווחה. הסרט כבר היה מוכן לצפייה, והדבר היחיד שהיה חסר, הייתה חברתו- נוגה.
הוריה היו קשוחים וקפדניים, והרשו לה לצאת עד השעה 10:00.
אביה של נוגה ממוצא יווני. הוריו נולדו בסלוניקי שביוון, ולאחר מלחמת העולם השנייה עלו לארץ, תוך כדי קשיים רבים. אמה של נוגה נולדה ברוסיה (ליתר דיוק,בברית המועצות), ועלתה לארץ, בשנות התשעים, בעלייה הגדולה מרוסיה.
"אולי בגלל זה הם כל כך קשוחים", חשב טל לעצמו, מבודח.
בזמן שחיכה לחברתו, התבונן בבית הריק מאדם. הוריו נסעו לחו"ל עם אחיו הקטן בן השלוש-עשרה, נועם.
נדמה היה לו ששמע נקישה כלשהי, אך כנראה, דמיונו מהתל בו.
לפתע נשמעה דפיקה על הדלת. טל נבהל כהוגן, בגלל שהיה שקוע כולו במחשבות, אך, התעשת במהירות וקם לפתוח את הדלת. בפתח עמדה חברתו, נוגה.
"היי, נוגה, מה שלומך?" שאל טל.
"בסדר גמור, ומה שלומך?" ענתה לו, ואז הוסיפה, "אני נשארת פה עד 10:30."
"נחמד. אז תגידי, היית רוצה לצפות בסרט 'מגרש השדים'?" התעניין טל.
"טוב, אבל קודם הייתי רוצה לעבור על החומר למבחן."
"מה?!" שאל טל חצי מבודח חצי רציני,הוא לא האמין שנוגה הביאה את הלימודים לפה,כשהיא מבקרת אצלו.
"איזה מבחן,מתי?" שאל טל.
"מבחן בהיסטוריה,אשר מתקיים מחר." ענתה נוגה.
"אוי,שכחתי ממנו לגמרי." אמר טל, "אז,קדימה,בואי נתחיל לעבוד." אמר טל והוסיף, "חרשנית שלי."
"היי… " מחתה נוגה,היא לא אהבה כשכינו אותה ככה.
"אבל ככה אני אוהב אותך." אמר טל.
"אתה רומנטי היום." אמרה נוגה, "אז,נתחיל…"
נוגה פתחה את תיקה והוציאה את הסיכומים,היא וטל התיישבו על הכיסאות והחלו ללמוד.
"תזכירי לי,במה המבחן יעסוק?" שאל טל.
"הוא יעסוק במהפכה המדעית,בקופרניקוס,בגליליי,ניוטון ועוד…" ענתה לו נוגה.
"נגיד שהבנתי." אמר טל.
הם החלו ללמוד,אך בקושי למדו,אפילו נוגה לא יכלה להתרכז.הם כל הזמן הביטו אחד בשני,פרפרים מפרפרים בליבם.
כעבור שעה,הם כמעט ולא עברו על החומר.אפילו נוגה,עם הסבריה הארוכים לא ממש התרכזה.
"טוב,דיי." אמרה נוגה,והוסיפה, "אין טעם לנסות ללמוד בכלל."
"כן…אנחנו לא ממש מרוכזים,בייחוד אני." אמר טל, "אז תרצי לצפות בסרט?"
"כן,בטח שארצה." ענתה נוגה, "קצת חבל,שלא הצלחנו ללמוד.אני מצטערת…"
"אל תצטערי,זה אני ששכחתי מהמבחן,ולא למדתי אליו." אמר טל,והוסיף, "את לא צריכה להתנצל."
"ידעתי שזה יקרה,חבל שהבאתי את הקלסר עב-הכרס הזה." אמרה נוגה.
"אם ידעת למה לצפות,למה הבאת את הקלסר?" שאל טל.
"סתם,ההורים שלי." אמרה נוגה.
"לא נמאס לך מזה לפעמים,שהם כל-כך קפדניים?" שאל טל.
"בטח שנמאס לי,אתה לא מבין כמה זה מעצבן.הם מתנהגים אליי כמו אל ילדה בת 10,אני יודעת שהם רק רוצים בטובתי…
אבל,לפעמים אני פשוט רוצה לצרוח עליהם,להוציא את כל התסכול שלי." ענתה נוגה.
"יפה לך,נוגה,אחלה של נאום." אמר טל,והוסיף, "אולי עוד תהיי ראש הממשלה."
"לא…" אמרה נוגה, "בא לי להיות…האמת היא,שעדיין אין לי מושג."
"את יודעת,כדאי שתחליטי עכשיו,בעוד שנתיים,זהו.אנחנו גומרים את בית הספר,ומתגייסים." אמר טל.
"יש כל-כך הרבה מקצועות,כל-כך הרבה דברים להיות.ובמה אתה רוצה לעסוק,אדוני הצעיר?" שאלה נוגה.
"בא לי להיות טייס." אמר טל.
"נחמד…יש לך ציפיות.וזה יהיה מאוד רומנטי,אם ביום ההולדת שלי,תתנוסס כתובת "מזל טוב לנוגה"." אמרה נוגה.
"אל תבני על זה." אמר טל והוסיף, "אני רק הולך לבדוק מה השעה,תרצי לשתות משהו,עלמתי?"
"מים זה בסדר,תודה." אמרה נוגה.
"בסדר,אל תדאגי עלמתי,אבוא במהירות." אמר טל.
טל קם מכיסאו,והלך לכיוון המטבח.הוא היה מאושר,הזמן עם נוגה עבר עליו בנעימים.
ברגע שהגיע למטבח,הוציא את בקבוק המים מן המקרר ומזג את המים לכוס,הוא פזל לכיוון השעון,השעה הייתה 8:50.
"לא נספיק לצפות בסרט…" אמר טל לעצמו,אך התעשת במהירות לקח את הכוס ורץ במהירות לסלון.
"טל,הכל בסדר?"
"כן,הכל בסדר.תקשיבי,עדיף שנתחיל לצפות בסרט עכשיו,השעה היא 8:50,אורכו של הסרט הוא 122 דקות,לא נספיק לראות את כל הסרט,אך,עדיף שנצפה לפחות בחלקו." אמר טל והוסיף, "דרך אגב,הנה המים שלך."
"תודה,אני מסכימה איתך,בוא נצפה בסרט." אמרה נוגה.
משהו קרה?" שאלה נוגה,
"הכל בסדר,המאכלים והמשקאות מוכנים,ואני הולך לשים את הדיסק ב-'DVD'." אמר טל.
טל לקח את הדיסק,רגע לפני שהכניס את הדיסק למכשיר היסס,אפילו לא ידע למה.
הוא לחץ על 'Play',והסרט התחיל,לא לפני שלחץ בשלט על כפתור התרגום.
הוא ונוגה החלו לצפות בסרט,מדי פעם חפנו את היד עמוק בקערת הפופקורן.
הסרט היה מצמרר,והם פשוט ישבו וצפו בו.מדי פעם הייתה נוגה מסתירה את עיניה.טל לא הודה בזה,אבל גם הוא פחד.
הם לא שמו לב איך הזמן עובר,הם היו מרוכזים בסרט.בסצנת הסיום,כשרייגן ואמה עוזבות את ג'ורג'טאון,נוגה וטל נשמו לרווחה.
"תודה לאל שהסרט הזה נגמר…" מלמלה נוגה לעצמה.
כאשר הופיעו הכתוביות טל הסתכל על השעון,השעה הייתה קרובה לאחת עשרה בלילה.
"לעזאזל," אמרה נוגה בכעס, "אני מאחרת,ההורים שלי יהרגו אותי."
היא קמה במהירות מן הספה ולקחה את תיקה,היא מיהרה לכיוון הדלת.
"רגע,נוגה,חכי," אמר טל והוסיף, "את לא צריכה ליווי?"
"לא,זה בסדר," אמרה נוגה, "אבל זה מאוד ג'נטלמני מצידך."
"אולי בכל זאת," אמר טל, "רק לייתר ביטחון."
"אל תדאג,אני יודעת הגנה עצמית." אמרה נוגה,זה היה נכון,היה לה חוג קראטה שלוש פעמים בשבוע.
"טוב," אמר טל, "ביי."
"ביי." אמרה נוגה ונישקה אותו.היא פתחה את הדלת ויצאה החוצה.
טל נשאר לבדו,היה משהו מפחיד בריקנות הזו,שהחלה לחלחל לתוכו.
למה הם לא היו יכולים לקחת אותי איתם,חשב טל לעצמו.
הוא לקח את הפלאפון שלו והחל לעלות במדרגות לעבר חדרו ופתאום,עוד פעם שמע את הנקישות האלה,הן היו חזקות יותר מהקודמות.טל ניסה להתעלם מהן,אך הן העבירו צמרמורות בגבו.
הוא הגיע לחדרו ונשכב על המיטה,הייתה לו הודעה אחת בפלאפון:"השתתפו במבצע ואולי תזכו בכרטיס לחו"ל." סתם שטויות,חשב לעצמו.
הוא הדליק את הטלוויזיה,לא היו סרטים מעניינים אז הוא צפה בסיקור היום,תוכנית טלוויזיה בערוץ 22.
טל היה הרבה יותר מוטרד מן הנקישות שהלכו והתגברו,מדי פעם הן הפסיקו ואז חזרו.
"מספיק להיות פרנואיד," אמר טל לעצמו, "יכול להיות שזה בסך הכל…"
'בסך הכל מה?' השאלה הזו הידהדה בראשו.בדיוק כשנראה שהנקישות פסקו וטל נרגע קצת,הייתה הפסקת חשמל.האור נכבה,הטלוויזיה הפסיקה לעבוד.היה חושך מצרים,למזלו של טל,הפלאפון עדיין פעל.
בטח איזה פיוז קפץ,חשב טל לעצמו.הוא לא העז לרדת למטה.היה לו פחד מסויים מהחושך,אבל הוא לא הודה בזה בפני אף אחד.
הוא ניסה להירדם,אך הרגיש משהו קשה מתחת לכר.הוא הזיז אותו כדי לבדוק במה מדובר,מתחת לכר היה הספר של אחיו, 'מגדיר היצורים הקסומים.' בכריכה היה ציור של שדון בעל עיניים אכזריות.
מה הספר הזה עושה פה,תהה טל,ואז נזכר.יום לפני הטיסה,אחיו קרא בחדרו את הספר והוא כנראה שכח אותו פה.
"טוב," אמר טל לעצמו, "עדיף כבר לקרוא."
הוא פתח את הספר והתחיל לקרוא,בכל עמוד היו איורים של יצורים ושיר קטן עליהם.הוא רפרף בספר והגיע לע"מ 100,זה היה אותו השדון שהופיע על הכריכה,שמו היה סלקריץ'.
טל קרא בעיון את השיר, "סלקריץ',סלקריץ',מה עוד יש לומר.הישמר לך מפניו,הוא יצור ערמומי וחמקן.אל תפתח את מקום משכנך לפניו,כי לך יקרה משהו שלא ניתן לתיאור…"
עברה צמרמורת בבטנו של טל בזמן הקריאה.הוא סגר את הספר וזרק אותו לצד השני של החדר.
הנקישות חזרו,הן היו פשוט בלתי נסבלות.נראה היה שהן נשמעות בכל מקום ואפילו החלון רעד.
טל פחד כל-כך,הנקישות האלו לא היו רגילות,היה בהן משהו רע,אך הוא לא ידע מה.
טל החליט לרדת למטה,הוא לקח את הפלאפון שלו,שישמש כאמצעי תאורה בחושך.הוא נזהר מאוד בירידה במדרגות,כמעט והחליק.
בסופו של דבר,הגיע למטה.הכל נראה שליו כל-כך,אך לא כך היה,טל הרגיש מאויים ומפוחד.הייתה תחושה רעה באוויר.
הוא לא ידע מה לעשות,הוא לא רצה לעלות למעלה,אך,גם לא רצה סתם לעמוד באמצע הסלון.
לפתע,נשמעה דפיקה רועמת בדלת,מה שהגביר את חששו של טל עוד יותר,הוא הלך לראות מי דופק בדלת,הוא הציץ בחריץ ההצצה וראה שם דמות,עומדת ומחכה.
"מי זה יכול להיות," אמר טל לעצמו, "מישהו שדופק בשעה שתיים עשרה בלילה על הדלת."
נשמעו עוד דפיקות בדלת,תחושת הבטן שלו אמרה לו לא לפתוח,אך,מצד שני היה משהו מאוד מפתה בפתיחת הדלת.טל לא ידע להסביר את התחושה הזו.
התחושה הזו גררה אותו לכיוון הדלת,טל ניסה להתנגד לה,אך ללא הצלחה.הוא סובב את המנעול באיטיות ופתח את הדלת בחריקה.
הדמות נעלמה ואז הופיעה בשנית,היא גדלה ונהייתה שחורה יותר ויותר.היא נכנסה לתוך הבית בעוצמה רבה,עד שהחלונות רעדו.טל ניסה לברוח בעוד הדמות מקיפה אותו.
"אה…." צרח טל באימה בעוד הכל נעשה שחור.

בינתיים,המוקדנית במשטרה השתעממה והחניקה פיהוק.היא קיוותה שלא יהיו אירועים הלילה,היא הייתה כל-כך עייפה.
פתאום,הטלפון צלצל. "נו באמת," רטנה בכעס והוסיפה,"אני מקווה שזה לא משהו רציני."
היא הרימה את השפופרת ואמרה, "משטרה שלום,מדברת ניצה כהן.מה העניין?"
נשמעו קולות לא ברורים מהמכשיר, "הלו?" אמרה ניצה.
"הצילו…הם רוצחים אותי…הצילו…"
"מה…מה קורה?" שאלה ניצה.
נשמעו עוד כמה קולות ואז הקו התנתק.
המוקדנית השנייה נכנסה לחדר עם כוס קפה, "מה קרה?" שאלה.
"סתם," אמרה ניצה והוסיפה, "שיחה מוזרה כזו,לא הבנתי אותה בכלל."
"אני מציעה לך בכלל לא להתייחס לדברים כאלה," אמרה המוקדנית השנייה, "בסך הכל ילדים שמשעמם להם."
*****
נוגה הלכה לעבר ביתו של טל.השעה הייתה 7:45 בבוקר,קצת מאוחר.
היא ניסתה להתקשר לטל,אך הוא לא ענה לה.הוא בטח עדיין ישן,אמרה לעצמה בחיוך.
היא ראתה את ביתו של טל באמצע הרחוב והחלה לרוץ אליו,היא הגיעה בתוך שתי דקות.הייתה תחושה מוזרה באוויר,ונוגה לא הייתה יכולה להבין את פשרה.
להפתעתה הרבה,הדלת המובילה אל הבית לא הייתה נעולה.היא הסתכלה מסביב,הכל היה מפוזר ומבולגן.
"מה קרה פה בלילה?" שאלה את עצמה במעיין פחד.
היא נכנסה מבעד לדלת,כל הסלון נראה כאילו התחוללה שם סופה.
במרכז החדר היה מונח סדין לבן שנראה כאילו כיסה משהו,או מישהו.טל לא נראה בשום מקום.
"נו באמת,טל," אמרה נוגה, "צריך יותר מזה כדי להפחיד אותי."
לא הייתה תגובה.
"טל,נו…אנחנו מאחרים." אמרה נוגה,בנימה קטנה של כעס,אך גם של צחוק.
ועוד פעם,לא הייתה תגובה.
נוגה התחילה באמת לפחד,היא ניסתה להתגבר על כך.
היא ניגשה לכיוון הסדין הלבן, "מה לעזאזל עושה פה הסדין הזה?" חשבה לעצמה.
הייתה תחושה מוזרה מסביב לסדין,כאילו קרה משהו איום.בטח מתיחה של טל,חשבה נוגה לעצמה.
היא הרימה את הסדין באיטיות,המראה שנגלה לעיניה היה נורא.היה מונח שם שלד,חצי אכול.נוגה הקיאה את ארוחת הבוקר שאכלה.
נוגה עזבה את הסדין במהירות,היא מיהרה לכסות את השלד ורצה במהירות לכיוון הדלת.
על הקיר,הייתה כתובה כתובת מוזרה שנוגה לא הקדישה לא תשומת לב, 'סלקריץ'.