סיפורי זוועה קצרים – נשיקה סוחפת

עמדתי בסמטה האפלולית, כבר היה חמש אחר הצהריים ושמיכה עבה של עננים כיסתה את השמים הקודרים. לא היה איש מסביב. הבטתי שוב ושוב בשעון שלי, מחכה לבואו. לרוב אני לא נפגשת עם בחורים שפגשתי באינטרנט אבל; משהו בשפה שלו, בכתיבה, בדימויים, בסיפורים. כל מילה שלו משכה אותי, הפנטה אותי.
שמעתי צעדים מבעד לערפל שכיסה את הרחוב, הבטתי לראות מי בא.
"אם, אמיליה?" הוא שאל בהיסוס.
המראה שלו היה משונה, שיערו הבלונדיני היה פרוע אך מבריק ובא בניגוד לעורו החיוור והחולה. עיניו שצבהן כדבש נראו אחוזות טירוף ובגדיו היו קרועים ובלויים, יושבים בצורה מוזרה על גופו הרזה עד כאב. פחדתי, אך משהו משך אותי, כאילו הקשר ביננו היה חזק ממני.
הוא התקרב אליי בזהירות כשחיוך מתפשט על פניו החבולות, ידו האחת עברה בשערי השחור כשהיא מסיטה אותו מפניי. ידו השנייה חיבקה אותי. הוא התקרב אט אט, מכווץ את שפתיו האדומות ועוצם את עיניו באיטיות. פניו התקרבו לשלי תוך שידו לופתת את שיערי בחזקה, פעימות ליבי גברו, יכולתי להרגיש את הבל פיו על פני הסמוקות, נסחפנו ברגע של תשוקה אל תוך נשיקה שמילאה אותי בתחושה חמה וקרה יחדיו; הוא סקרן אותי.
לפתע, כאב חד פילח את גבי, הרגשתי משהו חם ורטוב מתפשט על גופי.
"מה… מה קורה פה?" מה אתה עושה?" שאלתי כשדחפתי אותו לאחור. הוא חייך אליי בטירוף.
"הו, מתוקה, באמת חשבת שזה בטוח להיפגש עם איש זר ברחוב ריק?" הוא לפת את פניי החדות כשלו ונישק אותן, נסיתי להתנגד, אך הוא היה חזק מידי.
"איש חזק יחסית לגוף שכולו עור ועצמות!" ירקתי לעברו בעוקצנות. ידו החזיקה בידי, מונעת ממני לברוח. הוא חתך את גופי, סופג הנאה מכל טיפת דם שנשפכת. הוא קרע מעליי את בגדיו וליקק את הדם שנזל מהחתך שמעל חזי. בעטתי וצרחתי אך דבר לא עזר.
"תעזוב אותי, חתיכת איש חולני ומגעיל!" נשכתי את אפו שהיה מול פניי.
"את מוזמנת לנשוך כמה שבא לך, זה רק יעזור לי." הוא נשך את שפתו והצמיד אותי אל החומה שהייתה מאחורי. הוא הוריד את בגדיו שלו והחל…
הוא זרק אותי לכל עבר, הטיח אותי את הרצפה, ליקק, נשך, חתך. גניחות עלו מגרונו שוב ושוב… לא נשארו בי די כוחות כדי להתנגד.
"בבקשה," אמרתי בקול חנוק "אני מתחננת!" זה לא הזיז לו. הוא המשיך כך דקות ארוכות עד שגופי רפה לחלוטין.
הוא גמר, צחק בקול מצמרר והשאיר את גופי שותת הדם על המדרכה, חסר חיים.
"נתראה אם!" הוא נופף לעברי והלך לדרכו.