סיפורי זוועה קצרים – דוחה, מגעילה… שמנה

עמדתי מול המראה, בוחנת את דמותי באכזבה. מותני רחבות, כפלים בכל מקום והירכיים רוטטות בכל צעד שאני עושה.
הרגשתי דוחה, מגעילה, שמנה.
נסיתי לבחור בגדים ללבוש אבל שום דבר לא נראה עליי טוב.
עוד חולצה, עוד מכנס, עוד ועוד ועוד….
פתאום, כאילו אחז בי דיבוק, לקחתי פיסת בד מן המגירה העליונה וכרכתי אותו סביב בטני.
אט אט הידקתי אותו, משטיחה קצת את גופי.
הידקתי יותר, ויותר, ויותר.
הרגשתי איך הבד לוחץ עליי בחוזקה.
הבד נכנס עמוק בתוך קפליי, משאיר סימנים אדומים.
משכתי בעוצמה, תוך שאני מקאיה החוצה את כל תכולתי.
הרגשתי כיצד הצלעות שלי מתחילות להישבר, אך לא הפסקתי.
דם החל לצאת יחד עם ההקאות שלי, מילא את ריצפת החדר, את פניי, את גופי.
נאבקתי לאוויר.
ובכוחותיי האחרונים משכתי במלוא העוצמה.
נפלתי.
את גופתי מצאו כמה דקות אחר כך, ספוגה בדם, מעוותת.
סוף סוף ראיתי את עצמי כמו שהייתי כל הזמן, רק עור ועצמות. ודם.