סיפורי זוועה קצרים – אישה.
עמדתי במטבח המעופש והתחלתי לשטוף כלים.
כל יום אותו הדבר, לקום, לבשל, לאכול, לנקות, לבשל, לאכול, לנקות, לבשל, לאכול, לנקות.
לפחות נותנים לי לאכול; שאריות!
לארוחת הערב של היום הכנתי חביתה מתוקה עם גבינה צהובה, מעל בולגרית עם עלה פטרוזיליה בודד ליופי. בצד לחם שיפון וחמאה למריחה. סופלה שוקולד עם גלידת וניל בצד לקינוח.
לפחות נתנו לי את עלי הפטרוזילה…
"אלינור, אשתי המתוקה, אני בא!"
הו לא, דניאל בא!
דניאל היה בעלי, איש חולני שנהנה מהסבל שלי.
נראה לי שזה מדליק אותו.
שמעתי את צעדיו הכבדים מתקרבים אל המטבח.
ידי החלו להזיע, גופי החל לרעוד, יכולתי להרגיש את נשמותי נהיות כבדות יותר ויותר.
המוח שלי פעל לבדו, עשה את מה שלא העזתי לעשות.
ידי ניגשה רועדת אל המגירה השלישית משמאל, היא היססה מעט, אך במשיכה בכל זאת.
היא נחה על ידית המגירה הקרה ופתחה אותה בעדינות, מגלה שורה ארוכה של סכינים גדולות, ארוכות, חדות.
היא נחה על סכין אחד, ליטפה את הלהב, עטפה את ידה סביב ידית הסכין וברגע האחרון, טרקה את המגירה בעוצמה.
"אני מחכה!" עניתי לדניאל.
דניאל נכנס אל החדר בחיוך רחב, בידו המפתח הכסוף לאזיקים שכולאים אותי למטבח.
הוא נישק את צווארי בעדינות.
"יש לי מצב רוח טוב היום." לחש לאזני בקול שעורר בי חלחלה.
הוא פתח את האזיקים, וכשידו כרוכה סביב מותני, משך אותי בעדינות אל חדרו.
דניאל זרק אותי על המיטה בפראות.
הוא קרע מעליי את שמלתי והחל לנשק את החזה שלי.
כרכתי את ידי החלושות סביב גופו השרירי.
הוא הרים את ראשו והושיט אליי את צווארו, מחווה לי לנשק אותו.
הוא פשט את מכנסיו והחל לגנוח.
קולו גרם לי לבחילה.
גופו מעך קלות את גופי שלא עמד בכובד משקלו. הרגשתי את צלעותיי נמעכות תחתיו.
הושטתי את שפתי לצווארו הגס והשרירי והתחלתי לנשק בעדינות.
יכולתי להרגיש את בשרו על שפתיי, את הדם הזורם בעורקיו.
הייתי כל כך רעבה, וברגע של תאווה נשכתי בשיריו העבים.
בלי לשים לב התחלתי ליזון ממנו, גמעתי את דמו בצימאון.
זה היה בלתי נשלט, הרעב גבר עליי.
הוא מילא אותי.
נשכתי שוב ושוב, מרגישה את טעמו על לשוני, טעם טוב מכל אוכל שאי פעם אכלתי.
את ורידיו מצצתי כמו איטריות.
לראשונה בחיי אכלתי ארוחה אמיתית.
הוא צרח מכאבים זמן ממושך, ניסה להתנגד ללא הועיל.
לבסוף הוא נכנע, גופו הפך רפוי, כולו שוטט דם שכיסה גם אותי.
התענגתי על על ביס.
כשלבסוף סיימתי נשארו ממנו חלקים בודדים.
תגובות (5)
הממממ…. הפקתי הנאה חולנית כשהיא מצצה את דמו של השוביניסט הנאלח.
זה מזעזע! (בקטע טוב),אהבתי.
מה? זה ממש יפה ושוביניסטי! אהבתי את הקטע שהיא אוכלת אותו ואת התיאור של הסבל שלה… אני לא יודעת למה אבל תמיד אהבתי דברים כאלה. (חוץ מזה שיש לך כתיבה מדהימה אבל לא נראה לי שאני צריכה לחזור על זה שוב ושוב. אז הינה אני אומרת בכל זאת…)
וואו. בחיים לא הייתי חושבת לכתוב סיפור כזה. אחלה סיפור…
תודה