סיפורי זוועה בהמשכים – אחים בדם (חלק 3\3)

עבר כחודש מאז ברחתי מביתי, מאז כל חיי התהפכו. לא שמעתי שוב את הקול השוכן בראשי, אני אפילו לא בטוחה שאי פעם שמעתיו, אולי היה זה חלום. כבר למדתי לשלוט בכוחותיי. אני יכולה עכשיו לגרום אל היונים והחולדות לבוא אליי, לגרום להם לרקד לנוע כרצוני, ולבסוף, למות.
אני לא מרגישה אשמה, אני לא חושבת שאי פעם הרגשתי, אפילו מותה של אמי כבר אינו משפיע עליי. כן, אני לבד, אבל מעולם לא הרגשתי חופשיה יותר. אני נהנת להשתמש בכוחותיי על מנת לפגוע ביצורים תמימים, זה ממלא אותי. ובעוד כמה ימים, חמישה עם נדייק, הם ישארו אצלי לנצחי נצחים.
אני שוכבת על המזרון המעופש שאני קוראת לו מיטה ומשחקת לי עם כמה יונים. כשאני מסיימת את מפוצצת את ורידיהן, נותנת לדם להשפריץ לכל עבר. החדר כבר מלא בכתמי דם, באופן אירוני זה מה שהפיח חיים בחדר. מחר בבוקר אני אעלה שלב, אני אהרוג בן-אדם.
__________
הבוקר הפציע, השמש קורנת על רצפת החדר שמלאה בגופות של בעלי חיים. אני שונאת את השמש, את האור. אני שונאת את הציפורים שמצצות על עדן החלון, אל דאגה, הרגתי אותן כמו שלוחצים על ה"snooze" בשעון מעורר.
לבסוף אני קמה מן המיטה, מכניסה את כל הדברים שלי לתיק ויוצאת לחפש שפן נסיונות.
__________
השעה כבר שעת ערב מאוחרת, אני עדיין תרה אחר מישהו לנסות עליו את כוחותי. אולי הייתי צריכה לצאת רק בלילה, כשאין עדים באיזור.
לבסוף אני עוצרת מול חברה של נערים שיכורים, הם יהיו מטרה קלה. אני ניגשת אליהם בביטחון ועומדת אל מולם, הם צוחקים ומתנודנדים במקומם.
"היי, מותק, בא לך להצטרף אלינו למשקה?"
אומר אחד הנערים כשהוא איננו מסוגל להסכל ישר עליי בלי לזוז.
"אתה מנסה לשכר אותי?"
אני אומרת במאין טון פלרטטני, כמו ילד המשחק באוכל. מיד אני מחווה בידי כחונקת את האוויר, רואה כיצד ורידי הצוואר של אותו נער מתנפחים בגרונו. הוא נאנק. שני הנערים האחרים מנסים לברוח, אך ללא הועיל.
"לאן אתם הולכים, הלילה עוד צעיר!"
עוד כמה מחוות על מנת לגרום להם לבוא ישר אלי. כל ורידי הנערים ממשיכים להתנפח, הם נראים בגודל לא אנושי. אני לאט לאט סוגרת את ידי לאגרוף, וכשהוא נסגר, הדם משפריץ לכל עבר, משאיר חתיכות ורידים ועור בכל מקום. הייתי מרוצה, עכשיו אני מוכנה לקורבני האחרון.
__________
"נו אנני, מוכנה לסגור חוזה?"
אמר אותו איש מסתורי מהסמטה. שיערו היה מתולתל והגיע עד כתפיו בגונים של אדום, תווי פניו היו חדות, עינו גדולות וירוקות, גופו היה רזה. הוא נראה; מבחיל.
"מה בדיוק התנאים?"
לא שהיה צורך בשאלה, אני יודעת בדיוק מה הם התנאים. כוחות תמורת נשמתי, אם אהרוג אותו אשא בתוצאות.
"את תקבלי את הכוחות לנצח, כל מה שעלייך לעשות הוא לחתום פה ואקבל את נשמתך."
הוא מצחקק צחוק מחליא תוך שהוא שולף כמה דפים שמשמשים כחוזה.
"אל תאמיני לו, הוא משקר!"
צועק הקול בראשי. משקר, מה זאת אומרת? האם איננו רוצה את נשמתי?
"תקראי את החוזה, הכל רשום שם!"
מפציר בי הקול, אך איני מאמינה לו. הוא לא אמר לי דבר זה חודש, למה שעכשיו יתעניין בי.
"למה שאחתום? הרי שנינו יודעים שאתה כולך איומים ריקים."
אני מעיפה אותו אל הקיר במחוות ידיים. אני מתרכזת, זה הרגע. אני מתחילה לעבור בראשי על נימיו, ורידיו, עורקיו. אני עוברת בראשי על הלב שזרם מן הלב אל הגוף וחזרה, על תנועות עיניו שנראות אדומות מדם כרגע, על מפרקי ידיו. הממם… מה אעשה לו?
"אל תעשי את זה אנני, בבקשה!"
אני מתעלמת מן הקול, יש לי משימה להתרכז בה. לפתע, כאב חד תופס את ראשי.
__________
"ובכן,"
אמרתי ופסעתי אל תוך הסמטה.
"אני מקשיבה."
האיש יצא ממחבואו ועמד אל מולי בגאון. הוא הגיש אליי בקבוקון כחול עם התוית '1'. נטלתי את הבקבוק מידיו ובחנתיו.
"אתה מצפה שאשתה ממנו בלי לדעת מה זה?"
"ברור שלא!"
אמר ונופף בידיו כמי שמגרש זבוב מפניו.
"הבקבוקון הכחול הזה ייתן לך כוחות,"
הרמתי גבה.
"שיאפשרו לך לשלוט בדמם של אנשים. לפגוע באנשים כרצונך, רק במחווה קטנה. כל דבר שתרצי."
אמר בחיוך זחוח.
"ומה התשלום?"
"אה, התשלום. חתימה, על חוזה."
הוא הוציא מכיסו כמה פיסות נייר ששימשו כחוזה.
"את מוזמנת לקרוא כל מילה ומילה, זה לא כל כך משנה."
קראתי את החוזה בעיון. '…צד א', המקבל, לא ישתמש בכוחותיו נגד צד ב', הנותן, בכל מצב שהוא. אם צד א', המקבל, משתמש בכוחותיו נגד צד ב', הנותן, נשמת המקבל שייכת לנותן לעולמי עד. הנשמה של צד א' תיכנס לבקבוקון ותגדיל את חוזקו של צד ב'…'
"אז כל מה שאני צריכה לעשות זה לא להרוג אותך, קלי קלות!"
חתמתי במהירות על החוזה והגשתיו אל האיש הזר.
"רק תזהרי, ככל שתשתמשי יותר בכוחות צמאונך לדם יגדל."
__________
זה מה שקרה לבן? האם הוא… האם הוא שתה מן הנוזל הכחול ומכר את נשמתו אל האיש?
"כן, ועכשיו זה יקרה לך. אילו רק היית מקשיבה לי!"
הרגשתי את כל חמתי בי.
"אתה,"
אמרתי בעודי פונה אל האיש שכרגע היה מלא חתכים כשדם זורם מגופו ללא הרף.
"בגללך איבדתי את אח שלי, את אמא שלי, את שפיותי. בגללך אאבד את כוחותי. בגללך נאלצתי לגור ברחוב, לרצוח, להפוך לחסרת אונים. הכל בגללך! הכל!"
אני צורחת עליו במלוא גרוני. אני גורמת לורידיו לפרוץ מגופו בזה אחר זה, לעיניו להתמלאות בדם, לגופו להתבוסס בשלולית הדם של הרצפה.
אך לא הוא זה שמת.
אני נשארתי בלי משפחה, בלי כוחות, בלי נשמה. בלי חיים.