סיוט ביום טרופי

עכשיו אתה לבד, והעולם מישורת של ים רוגע. בין העלים הרחבים, בין גזעי הקוקוס, בצללים, הם מחכים לך. בקצה החול הלבן.

אבל אל תפריע לעצמך, ילד חכם. תמשיך לבהות אל האופק, להתמסר לרחש הגלים, ולדמיין את הארצות הרחוקות מהן הם באו. כי באף לא אחת מהן תדרוך כף רגלך לעולם.

פעם נדמה שידעת הכול. או לפחות, חשבת שידעת. העולם היה פשוט יותר: עובדות מבטון וכבישים מברזל. עמודים ישרים וגבוהים וסככות בנויות היטב שמספקות צל מהשמש.
איך תוכל להגדיר, באמצעות נקודות וריבועים, את הריח של פרח ציפור גן העדן? יש אחד כזה ממש מאחוריך, אם תועיל להסתובב. פורח בחצי הדרך בינך לבין קצה החוף. על מה שמעבר לו לא נדבר עדיין. עצי קוקוס אמרנו? כך מוטב (תמשיך להסתכל על הגלים. שבאו מ… ארצות). אבל הפרח, הוא הולך ונושם. הולך ופורח. והוא פורח. הוא גדל. הוא מכסה אותך מאחורה, עוטף אותך בצל.
ובלחות. לחות טרופית. וריח של נרקיסים וקמח-אבקנים (עשוי משולשים ונקודות קרטזיות).

יש שנכנסים, אנשים, אל הג'ונגל כדי לחפש את האמת. אבל אתה, ילדון עוצם עיניים, אתה זוכר למה באת לכאן? ביקשת לא חיפוש, אלא חופש. וחופשה מארמונות הבטון. וקצת שקט.
ואולי גם שלווה.

יש שד בין העצים.
חפרת בור כדי לקבור את העיניים, אך אף בור לא עמוק בכדי לקבור את האוזניים במקום בו הם לא תשמענה את הצעדים. צעדים? חהחהחהחה קפיצות! ניתורים! המשקל של הטלפיים מרעיד את כל האי בתרועות ססגוניות. תקיעות שופר וצלצולים!
להלהלה השד מהאי הטרופי. הוא יבוא אליךךך. אתה מאובן. הוא ייקח לך ת'גב. הגב, מביט אחורה. תמשיך להסתכל על הגלים. זוכר שהוא בא לך בלילה ושאב ת'זכרונות? ברור ששכחת. הוא לחש לך: "אם אין אני לי מי לי." ואתה רעדת, השבת: "אני חושב, על כן הנני." והוא אמר: "שאבתי לך ת'היגיון." ואז הבנת שמי שחושב לא בהכרח קיים. "ועל כן, אינני." אינך – קיומך או אי קיומך אינם אלא גחמתו של שד. והשד אוהב לשתות מיץ קוקוס, ומיץ אננס, ופילים ורודים בכוס שטוחה של ביגפוט. ומה הוא לא אוהב? ומי הוא לא אוהב? הוא אוהב להתעלל –
– בך.
הוא יגרור אותך לג'ונגל ויפתח 'ך ת'עיניים עם פינצטה. ואז אתה תראה ת'איש שהיה או לא היה אי פעם. שחשב או לא חשב שאין זה הגיוני שההיגיון מאפשר להגיד שזה הגיוני, ואפילו מתבקש, שהעולם אינו קיים. ולמרות שאינו קיים, הנה זה קורה: אתה בג'ונגל. עכשיו ברגע זה. השד פתח 'ך ת'עיניים עם פינצטה, או עם דגדוג של מלקחיים, והנה אתה רואה:
סיוט ביום טרופי. החופשה שלך עכשיו סיוט ביום טרופי. באי שלך יש שד.
ואתה – קיים אך לא חושב.

חהחהחהחהחה