נערת זאב @ פרק 7
-לפני שבוע –
@@מנקודת מבטו של וויל (או בשמו המלא- וויליאם )@@
"מייקל, תביא לי עוד בירה!"
תאורת המועדון, קולות הצחוק וכוסות הבירה המתנגשות
הסיחו את דעתי מהמריבה עם טיי.
בעודי לוגם מבקבוק הבירה שבידי הרגשתי מישהי מאחור שהולכת לכיווני.
נאנחתי וגילגלתי עיניים.
שוב פעם היא?
איך להבהיר לה- שאני לא מעוניין בה?
"אז מה? נראה שלמישהו פה אין מצב רוח? אני יכולה לשפר לך
את ההרגשה, אם אתה רוצה"
היא התיישבה על כיסא צמוד לשלי והניחה את ידה על ירכי.
"ג´ייד לכי להידבק למישהו אחר. אני לא מעוניין בשום קשר איתך"
חיוכה נמחק משפתיה, אך זה לא עצר בעדה.
"טוב, נראה לי ששתית מספיק. בוא לרחה לרחבה לרקוד.
אני יודעת שאתה מסתיר כישרון יוצא דופן בריקוד"
היא קרצה לי ומשכה אותי לרחבת הריקודים העמוסה בשיכורים
הנעים באופן מסוכן.
"ג´ייד עזבי! את לא יודעת במה את מתעסקת!" הרמתי את קולי
מבעד להמולת המועדון.
לפתע המוזיקה הפסיקה ושרר מסביב שקט מביך.
כל האנשים התאספו סביבי וסביב ג´ייד.
אוף. איך ניכנסתי לזה?
"מה? מה עכשיו?" היא צמצמה את עיניה בחשדנות.
"ג´ייד, אני לא יכול לרקוד איתך, ולא להיות איתך בשום דרך אחרת.
אנחנו לא מתאימים. ההפך- אנחנו הרבה יותר שונים ממה שאת חושבת.
עכשיו תסלחי לי, אני חייב ללכת"
ג´ייד נישארה נטועה במקומה כאילו הצמיחה שורשים.
היא לא תסלח לי על זה בחיים. לא שאיכפת לי.
אבל זה היה בלתי נמנע.
אני לא יכול להרשות לעצמי מערכת יחסים.
אף אחת לעולם לא תבין אותי.
ואם כן אז ברגע שתגלה מי אני באמת…לא תרצה להיות איתי.
אני מסוכן.
הלכתי במהירות לכיוון הבית כשלפתע אוזני קלטו משהו.
עצרתי והתמקדתי בחוש השמיעה.
אין מצב. לא יכול להיות! לא כאן!!
התחלתי לרוץ במהירות הולכת וגוברת והרגשתי איך הזעם
רוצה להשתלט עלי. כשהגעתי ליעדי וראיתי מה הולך שם
לא היה לי אכפת משום דבר יותר.
ננתי לרגשות להשתלט עלי והחלפתי צורה.
זינקתי על מישהו שהחזקי סכין משונה בידו.
הוא התחמק ותקף אותי עם עם סכינו.
הדפתי אותה בקלות עם ידי וזינקתי עליו שוב כשלפתע
שמתי לב למשהו המונח בריפיון על הכביש. יותר נכון מישהי.
היא היתה הרבה יותר צעירה ממני.
למרות הלכלוך ובגדיה הבלויים יכולתי לשים לב ליופיה הרב.
פניה היו עדינות. על ידה ורגליה ראיתי כמה צלקות שהראו
שהשתתפה בלא מעט קרבות החייה.
מה יש לי?
החזרתי את עצמי למציאות והבנתי שאותן שניות בודדות
שהתרכזתי בנערה הזאת נתנו לאויב את היתרון שהוא היה זקוק לו.
הו הכניס את סכינו לבטני ואני נאנקתי בכאב.
הסכין הזאת לא היתה סתם נשק. היא נועדה להחליש את בני מיני.
הרגשתי את כוחי הולך ונעלם כשהוא שלף בחדות את הסכין כדי להכאיב לי יותר
הוא הביט בי בזלזול כשהבנתי מה הצעד הבא שלו.
לחטוף או להרוג אותה.
לשם זה הוא הסתכן ככה ובא לכאן- המקום הכי מסוכן בשבילו.
אני לא יכול לתת לו לעשות את זה.
בכוחות אחרונים שלפתי צפורניים ותקעתי אותם בתנופה בחזהו.
הוא השתנק מדם ומעד. כנראה הוא הבין שאין לו סיכוי
עכשיו לממש את מטרתו, תיהיה אשר תיהיה והוא ברח.
לפני שאיבדתי את ההכרה הספקתי לתקשר עם סאם
דרך מוחי למשך שנייה אחת וקראתי לעזרה.
תגובות (1)
מושלם תמשיכיייייי !!!!!!!