נערה ושמה לילית'-פרק 6

לילית' חזרה מבית הספר אל ביתה.
כשהגיעה,מכתב היה מונח מול הדלת שלה.
היא הרימה את המכתב,ונכנסה פנימה.
היא התיישבה על הספה,וקרעה את המעטפה.

ליון השתמש בעינו האדומה,כדי להתחיל גשם קל.
כשהגיע לביתו,הוא מצא מכתב בתיבת הדואר.
הוא לקח את המכתב,ובמהירות נכנס פנימה.
"רפאל?" קרא ליון אל אחוזתו הענקית.
הוא קרע את המעטפה.

"מקבל המכתב,
שלום.
הינך מוזמן לאירוע סגור מיוחד.
המיקום נמצא בצד השני של הדף.
אתה רשאי להביא איתך שני אנשים נוספים.
האירוע יכלול:
סעודה גדולה
מופע מוזיקלי נחמד בסגנון מוזיקה קלאסית
ריקודים.
נא לבוא בלבוש הולם.הנוכחות חובה.
בברכה, מ.א. ג'וליאן".

לילית' זרקה הצידה את המכתב.מי יכול כבר לשלוח את זה?
רק לשם סקרנות,היא הרימה את המכתב והפכה אותו לצד השני.היה רשום שם בגדול B.
"איפה המיקום?" היא שאלה ועברה שוב על המכתב.
צלצול הפלאפון שלה נשמע.זאת הייתה מיוקי."כן?" שאלה לילית' בעצבנות.
"לילית'! אני קיבלתי מכתב מוזר!" היא שמעה את מיוקי אומרת.
"חכי,אני כבר באה" קראה לילית'.היא שלחה הודעה לאן שתגיע גם היא למיוקי.
"יכול להיות שזה אותו מכתב" מלמלה לילית' ורצה אל מיוקי.
היא הגיעה לביתה,וכשנכנסה היא ראתה שאן כבר שם.
"גם את קיבלת אחד כזה?" שאלה אן ושלפה את המכתב.
לילית' הנהנה,והראתה את המכתב שלה."אצלי רשום מאחורה B" אמרה לילית'.
"אצלי R" אמרה אן."אצלי A" לחשה מיוקי והראתה להן.
"RAB?" שאלה אן בחוסר הבנה."לא.BAR.יש את אולם האירועים BAR במרכז העיר" אמרה לילית'.
"טוב,אם כולנו קיבלנו את המכתבים,סימן שכולנו צריכות ללכת,נכון?" שאלה אן.
מיוקי מעט נבהלה מהרעיון,אך פחדה להגיד זאת ללילית'.
לילית' הסכימה.אחרי הכל,אם היא תחליט היא תוכל להרוג את מיוקי ואן.
"הבעיה היא שלא רשום מתי המפגש" אמרה מיוקי."נלך עכשיו" קבעה לילית'.
היא עמדה מול החלון,והשתמשה בעינה כדי להפסיק את הגשם.
הן שלושתן יצאו,ומיהרו אל אולם האירועים BAR.הן הגיעו,וחשבו אם להיכנס או לא.
בסופו של דבר,הן החליטו שאין טעם לחכות.בפנים,בשולחן ארוך מאוד ישבו בצד אחד של השולחן:ליון,ג'יזל ועוד מישהי,שלילית' זיהתה בתור הנערה מקצה הרחוב.היה לה שיער כחול מבולגן,עיניים ירוקות והיא לבשה בגדים משובצים רחבים כמו לבלשים.
בראש השולחן ישב אדם גבוה,שיער לבן ארוך,עיניים חומות וזקן לבן ארוך.הייתה לו תגית שם על חולצתו האפורה:מ.א. ג'וליאן.
"אתה הזמנת אותנו?" שאלה לילית'.ג'וליאן הנהן,וסימן להן לשבת בצד השני של השולחן,היכן שהיו שלושה כיסאות ריקים.
הן התיישבו,והביטו סביב.כל החדר היה חשוך מלבד השולחן ששום אור לא האיר אותו,אך היה ניתן לראות אותו בבירור.
לילית' הביטה טוב בליון.אן חשפה ניבים כשראתה את ג'יזל.
"אז" קרא ג'וליאן והפסיק לאכול.הוא מחא כפיים,ומסביב התגלה טרקלין גדול,מואר בנברשות זהובות שנתלו על תקרה גבוהה.הרצפה הייתה אפורה,והיא הייתה חלקה ונוצצת.
"מה הולך כאן?" שאלה לילית' והתרכזה בזקן המוזר.הוא הביט סביב,וחזר להביט באחרים.
"אני קראתי לכאן את לילית' ואת ליון" הוא הביט בשניהם.
"אתם שניכם,מקוללים,אני צודק?" הוא חייך.לילית' וליון נלחצו.האחרים לא הבינו במה מדובר.
"אני כאן" חייך הזקן:"כדי להסיר מעליכם את הקללה ולשאת אותה על עצמי" הוא קרא.
"מה?!" הופתעו לילית' וליון."זה נכון! לשניכם יש מה שאתם מחשיבים לקללה,אבל אני רוצה את זה,משום שמבחינתי זאת ברכה.אבל,אני לא יכול לשאת שתי קללות.לכן,עליי לבחור רק אחת".
"איך אתה יכול להסיר את הקללה?" שאל ליון.
"בעזרת זה" הוא שלף בקבוקון שקוף,ובתוכו נוזל כחול כהה."הנוזל הזה הוא שיקוי מיוחד,שברגע שנושא הקללה שותה,הקללה מתרוקנת מגופו.ברגע שזה קורה,אנשים אחרים יכולים לבוא ולקחת את הקללה".
"אתה באמת יכול לעשות את זה?" שאלה לילית' בחשדנות.
"כמובן" צחק הזקן."אבל,אני אקח רק מאחד מכם".
"ומי זה יהיה?" שאל ליון בסקרנות."פשוט מאוד" חייך הזקן."מי שינצח במשחק שאני מתכנן" הוא אמר.
"איזה סוג של משחק?" שאלה לילית'.
"המשחק המסוכן ביותר" צחק הזקן:"משחק החיים!" הוא קרא.
כולם השתתקו."אתם שישה בחדר.המטרה היא פשוטה,על כל אחת מהקבוצות שכאן לנסות להרוג את השניים מהקבוצה השנייה שאינם נושאים קללה.לכן,אם מיוקי ואן ימותו קודם,הניצחון יהיה שייך לליון.אבל,אם ג'יזל וסייט ימותו קודם,הניצחון יהיה שייך ללילית'".
"ואם אני אהרוג את לילית'?" שאל ליון וחייך."אז תנצח אוטומתית" אמר הזקן.
"אז אם אני אהרוג אותו עכשיו" התחילה לילית'.
"לא.אתם תתחילו במשחק רק כשהשעון היום,יראה חצות" הוא אמר.
"אתם רשאים לקבל עזרה מכל מי שתרצו,מלבד מלאכי אופל" הוא חייך.
"איך אתה יודע על מלאכי אופל?" שאל ליון.
"משום ש" הזקן חייך חיוך ערמומי.זוג כנפיים עם נוצות שחורות יצאו מגופו:"אני מלאך אופל".
"אז ה'מ.א.' אומר מלאך אופל.ככה חשבתי" חייך ליון.
"ליון,לילית'" הזקן קרא:"אחד מכם יוכל להסיר מעליו את הקללה,לתמיד" צחק ג'וליאן.

רפאל עמד על גג בית הספר.קארין נחתה לידו.
"אתה יודע מה ג'וליאן רוצה" אמרה קארין ועמדה לידו.
"כן" אמר רפאל:"מה שכולנו רוצים.להסיר את הקללה של מלאכי האופל" הוא אמר.

גוליאן חייך לעצמו אחרי שכבר כולם הלכו."הקללה של מלאכי האופל" חשב לעצמו:"אחרי שמלאכים מוצאים את כח עיני הטבע בגן העדן,הקללה של העין תופסת אותם,והם נופלים אל כדור הארץ.לא רק זה,אלא הם גם מאבדים עין טבע אחת,שהם לא יכולים לקחת חזרה.העין נכנסת אל תוך אנשים,ומעניקה להם אחת משתי הקללות.אבל,אם לקחת מאדם אחד את הקללה,מלאכי האופל יקבלו עין טבע שנייה,והם יוכלו להסיר מעצמם את קללה,ולחזור לגן העדן עם הכח העצום שלהם.אני,אהיה הראשון שאחזור ואשמיד את גן העדן עם הכח שלי,ואהפוך לאלוהים".
ג'וליאן צחק.השעון הראה חצות.