מרדף הרוחות

היא רצה. הגשם מלווה את קול צעדיה. היא בורחת. רגלה פוגעת בשלולית, וזו נשברת למיליון רסיסי מים. "הם ימותו, כולם ימותו… ואז יגיע תורך…אנחנו יודעים את כל פחדיך… והכי חשוב, אנחנו יודעים להפוך אותם למציאות…" הקולות המתלחשים מקיפים אותה מכל עבר, כולל מלמעלה, מאזור הירח הלבן והגדול
" תיכנעי! את חייבת להיכנע! את תיכנעי בכל מקרה, אבל באיזה מחיר?!" היא לא יכולה, היא לא מסוגלת. הנערה באמת נכנעת והיא מתמוטטת על הרצפה הרטובה. הם שמחים, הם קבלו את רצוניהם. הרוחות מתקרבים אליה. ואז השלולית נצבעת באדום. הכל הסתיים. אך מעל לגופתה המדממת של הנערה מתלחשת דמות נוספת, דמות המצטרפת לצבא הקולות,לצבא הרוחות, דמות שנראית כמו הנערה המתה…אך לא בדיוק, כי פיה מכופף ועיניה זוהרות, כמו גרסה מעוותת שלה. צחוקה נשמע כאילו לקוח מהקלטות של צווחות שבויים, הנפגעים בעינויים. והרוחות ממשיכים הלאה, למצוא את הטרף הבא…