מרגו~פרק 10.

מרגו נכנסה למקלחת אך ורק כדי לרענן את הזיכרון של ההרג מלפני מספר שעות. עינייה נצצו והיא חייכה חיוך רחב בזמן שזרם המים העדין של המים החמים העביר במרגו גלי חום. "אמא, את לא תאמיני מה עשיתי היום." היא אמרה בזמן שסיבנה את גופה. מרגו נהגה תמיד לדבר אל אמא שלה בזמן שהייתה במקלחת. "נקמתי. בילדה הזאת איזבל…זוכרת אותה? כן, סיפרתי לך עליה הרבה." הינהנה מרגו כאילו אמא שלה באמת מדברת איתה. כמובן שזה לא היה כך. אמה מתה לנגד עיניה כשהיא הייתה מאוד צעירה. אומנם זה זיכרון רחוק ומטושטש שמרגו כמעט ולא זוכרת פגע בה. הוא הפך אותה לילדה לא יציבה עוד אז. "אז את מקשיבה אמא? הרגתי אותה! נכון שזה נהדר?" צחקה מרגו ושטפה את הסבון מגופה.
"ידעתי שתביני אמא." היא חייכה ויצאה מן האמבט בעודה כורכת מגבת סביבה. היא הלכה בדילוגים לכיוון החדר שלה. "את יודעת אמא, אני כל כך נהנתי לראות את המבט שטוף האימה שלה והדם…אמא הדם היה כל כך חם והוא עשה לי חשק להימרח בו, אולי פעם הבאה כדי לי לנסות את זה?" היא שאלה את האוויר והוציאה מן הארון חולצה עם שרוולים ארוכים וג'ינס מעצבים. במהירות היא נדחסה לתוך הבגדים. " כן את צודקת. בחיים צריך לנסות הכל." היא צחקקה, "המטרה הבאה שלי תהיה אמילי." וחיוך גדול ומרושע נמתח על פניה.

הצלצול נשמע ברחבי המסדרון וכולם החלו לרוץ לכיתות שלהם. כשאמילי נכנסה לכיתה היא הופתעה לראות את מרגו יושבת עם שיער פזור וחיוך גדול על פניה. זעם הרתיח את הדם של אמילי.' איך היא יכולה להישאר שמחה ללא פגע אחרי כל זה!?' היא צרחה בראשה אך לא הסגירה את הזעם והתסכול שלה בפני כולם. במהירות היא סרקה את הכיתה בחיפוש אחר איזבל אך היא לא נמצאה בשום מקום וזה היה מוזר כי איזבל מעולם לא הפסידה יום לימודים גם כשהייתה חולה. אמילי נאנחה וניגשה אל מרגו.