מפלצות הלילה הגשום | פרק 88
"לא, לא, לא," פלטה הדודה, "כבר לא נותר הרבה מה לקשט."
"אה, יופי!" אמרתי בהקלה, "אני אלך לקרוא את הספר שלי."
אמי לגמה מהקפה שלה ואמרה, "אין לך הרבה מה לעשות, בכל מקרה."
הנהנתי בחיוך ופניתי לעלות במדרגות העץ שמובילות אל הקומה השנייה.
פתחתי את דלת חדר האירוח של הוריי, ואז פניתי אל חדר האירוח שלי.
הספר שלי היה מונח על השידה, כפי שהנחתי אותו אתמול בערב.
אחזתי בספר וקפצתי איתו על המיטה. הגנבתי בדרך מבט אל השעון, השעה הייתה עשר בבוקר.
נשכבתי על המיטה ופתחתי את העמוד שבו נח הגיליון שמורה על העמוד הנוכחי.
הגיליון לא עוזר לי, כי יש לי זיכרון ראוי לשבח. אני זוכר פרט-פרט, בכל דבר. כמו את מיקומם של גושי הבוץ…
גושי הבוץ… רגע לפני שהתחלתי לקרוא, עלה בי הרצון לבדוק מה קורה עם גושי הבוץ בחצר, ואולי אף אדע באיזה אופן נעלמות להן מפלצות הבוץ.
התרוממתי מהמיטה והבטתי אל מחוץ לחלון, וכרגיל. כמו בכל שעה מאוחרת בוקר.
כלום.
לא נשאר שום סימן.
זה כי קמנו מאוחר, תירצתי לעצמי. מפלצתו הבוץ, וכל שכן גושי הבוץ, כבר הספיקו להיעלם.
הבטתי בחצר למשך מספר שניות נוספות. מזג האוויר בחוץ היה גשום וערפילי.
אולי עדיין נשארו כמה גושי בוץ, הרהרתי, כי הכל ערפל שם בחוץ. מי יודע מה יש מעבר לערפל.
אולי אני צודק.
שלחתי אל החצר מבט אחרון ואחר כך חזרתי אל הספר.
תגובות (0)