מפלצות הלילה הגשום | פרק 87
למשך כל ארוחת הבוקר אמי ואני שתקנו, מתוך החלטה אילמת לשמור את הנושא בסוד.
אף-אחד לא דיבר בסעודה הקלה, למעט אבי שניסה להעלות נושאים מעניינים לשיחה.
"אז מה אתם אומרים? יום ההולדת יהיה שמח?" שאל.
"מה זו השאלה הזאת?" שאלתי בלגלוג.
"לא, כי אני משוכנע שהוא יהיה שמח," אמר אבי, הוא בלס את הלחמנייה שלו עד הסוף והמשיך, "אתה לא יודע כמה מתנות קנינו קרייג לדוד צ'רלס כשנסענו אתמול לבוסטון…"
"כן, הרבה באמת, וגם לך קצת." אמרה אמי.
"אני מאושר." אמרתי, בשמחה רדודה.
אמי הביטה בי, היא הייתה חיוורת בהשפעת אירועי הלילה. כנ"ל גם אני.
לא היה לנו שום הסבר למה שקרה. כן, הייתי יכול לברר את התשובה, אבל לא היה לי את האומץ לעשות זאת. פחדתי לשאול את הדודים של אבא את השאלות הכל כך קשות האלה.
לעסתי את פרוסת השוקולד שלי, הבטתי מסביבי בעודי מתעמת עם הפרוסה הקשה.
קלטתי את הדודה רבקה מתייצבת על יד האח כדי לחמם את ידיה.
הדודה רבקה לא אכלה איתנו, היא אכלה מוקדם יותר הבוקר. היא העדיפה לקשט את הבית ליום ההולדת של הדוד צ'רלס בזמן הזה.
"סיימתי." אמרתי אחרי שבלעתי את הפרוסה.
"בסדר," אמר אמי, "אולי תעזור לדודה רבקה?"
פניי הביאו הבעה של שאט-נפש.
תגובות (0)