מפלצות הלילה הגשום | פרק 86
אמי קמה מהמיטה, ושנינו פנינו אל החדר שלי.
הגענו אל החלון והדבקנו אליו את ראשינו.
למשך דקה אמי לא דיברה. פיה היה פעור בשוק.
היא הייתה אחוזת אימה.
"אין לי שום הסבר הגיוני לזה. אתה צודק." אמרה אמי.
שתקנו שוב למשך דקה שלמה. נעצנו מבטים בחצר, מדי פעם אני הבטתי באמי, לראות את הבעת-פניה.
גושי הבוץ התנהגו כמו בני-אנוש, מה שהגביר את ההלם שפשה בקרבנו.
"מה את הולכת לעשות לגבי זה?" שאלתי את אמי.
"אני לא הולכת לדבר על זה, זה מה שבטוח. כעת אני רק רוצה לסיים את החופשה הזאת מהר ובשקט. בוא נחגוג מחר את יום ההולדת של הדוד של אבא שלך, ואז נחזור הביתה בשקט. אני רוצה לשכוח מהמחזה הזה, זה הכל." אמרה אמי.
נדהמתי, האם זו באמת הייתה התגובה של אמי לדבר הזה? לא האמנתי.
"את צוחקת עליי?" שאלתי.
"לא, הדבר הזה יותר מדי מוזר. ואני לא מוכנה להזכיר אותו בפני הדודים או בפני אבא, אני לא רוצה שיעשו ממני צחוק." אמרה אמי.
"אני אהיה העד שלך!" קפצתי.
"לא." אמי הנידה בראשה והשפילה את עיניי אל אדן החלון.
"אז גם אבא יעיד?" שאלתי.
"אני לא רוצה להעיר אותו, עבר עליו יום כבד." אמרה אמי.
"אני לא מאמין! נראה לך שהוא יכעס כשהוא יראה את זה?"
"אני לא רוצה שמישהו נוסף יראה את זה," אמרה אמי. היא שפשפה את החלון באצבעה ואז אמרה, "זה מסוג הדברים המסתוריים שאנחנו לא אמורים להתעסק איתם. תבין קרייג, יש דברים – אני עכשיו מדברת במלודרמטיות, אבל, יש דברים שאנחנו לא מאמינים שהם נכונים, אבל גם אין לנו שום הוכחה שהם לא!"
הבטתי באמי בהבעה עצובה, מנסה לרדת לסוף דעתה, אבל לא מצליח.
"אוקיי," אמרתי וחזרתי להביט בחלון, מעט נעלב. אמי שבה אל מיטתה.
תגובות (0)