מפלצות הלילה הגשום | פרק 84
המשכתי להביט ביצורים המשפחתיים הנהנים מהגשם המרענן. הייתי המום מכדי לחשוב על הסבר אפשרי למראה הזה.
ואז לפתע הילד הצביע לעבר נקודה כלשהי על הבית שלנו, זה לא היה קשה מדי לקלוט שהוא מצביע עליי.
אחר-כך הילד אחז בידו של אביו, ומשך בעדינות.
האבא הביט בבנו, ואז הפנה את מבטו לעבר הנקודה שאליה הצביעה ידו של הילד.
המפלצת קלטה אותי, ונראתה נזעמת.
ידעתי איך הם קלטו אותי, האור בחדרי – זה הסמוך לחדר האירוח של הוריי – היה דלוק ומשך את תשומת ליבם.
עזבתי את החלון ורצתי אל חדרי, לעבר כפתור הכיבוי של האור ולחצתי עליו.
זהו, הם איבדו אותי, חשבתי.
חשבתי…
לא עברה שניה עד ששמעתי קול של דלת חורקת. הדלת של חדר האירוח הגדול של הוריי נפתח!
אלו היצורים המפלצתיים!
הצטמררתי.
נצמדתי אל הדלת של חדרי וחיכיתי לקול כלשהו.
ואז הבנתי שזה היה אבא שלי. הוא יצא אל חדר השירותים.
פוו… נאנחתי.
המשכתי לעמוד דומם דקה נוספת. למה צירופי המקרים המפחידים האלה קורים תמיד לי? הרהרתי.
לאחר שנרגעתי פתחתי את דלת החדר של הוריי ושבתי אל החלון.
היצורים עוד היו שם, והם הפסיקו לחפש אותי. כעת ניסיתי לקלוט תמונה מלאה וברורה יותר של היצורים.
ואז קלטתי תמונה מחרידה.
אלו היו…
היו…
מפלצות בוץ!
תגובות (0)