מפלצות הלילה הגשום | פרק 82
"אני יכולה לנסות לחשוב על תיאוריות בקשר לתופעה הזאת, אבל זה נושא למחקר, לא להתבוננות מחלון הקומה השנייה."
"אבל הדוד צ'רלס לא ייתן לך לחקור את זה." אמרתי.
"אבל גם לא אוכל להמשיך לצפות בתופעה הזאת מהחלון, אני מוכרח לגשת לשם." אמרה אמי.
"עכשיו?" שאלתי וגבותיי נמשכו לאחור בחשש.
"כמובן שלא, חמוד. עכשיו אנחנו נלך לישון, אבל מחר אגש אל הדוד צ'רלס – "
"אמא!" קטעתי אותה. "הדוד צ'רלס יתחרפן אם תגשי אליו! הוא כמעט הרג אותי בפעם הקודמת ששאלתי אותו!"
אמי קימטה את גבותיה בהטלת ספק, "כמעט הרג אותך? למה, מה הם מסתירים שם?"
"לא יודע." משכתי בכתפיי, "מה שזה לא יהיה, הם מודעים למה שקורה, ולא ממש שמחים לספר על כך אפילו לקרובים שלהם."
אמי פיהקה לפתע, "אני חושבת שכדאי שנישן על זה." הציעה אמי. "המראה הזה מתחיל להפנט ולהרדים אותי."
גם אני הייתי עייף. אז לא התנגדתי.
"טוב, לכי לישון. גם אני עוד-מעט אלך." אמרתי.
"לילה טוב." היא אמרה ושבה אל מיטתה.
אני המשכתי להביט בגושי הבוץ. רדום למחצה.
קצב פליטת גושי הבוץ החל לרדת, אבל החצר כבר הייתה מלאה בגושי בוץ למרות זאת. לא נותרה פרצה אחת בין כל הגושים כדי לראות את הקרקע.
השענתי את סנטרי על הידיים, נותן לעיניי להיעצם לאט-לאט.
לרגע חשבתי שזהו, נרדמתי.
אבל הנהמה העמומה ששמעתי באותו הרגע טרפה את כל עשתונותיי וגרמה לעיני להיפקח באימה.
תגובות (0)