מפלצות הלילה הגשום | פרק 79

"תקשיבי מה הדוד צ'רלס עשה," עמדתי להלשין, ממש ככה. אמי בחנה את עיניי, "היום בצהריים אני שאלתי את הדוד בנוגע לגושי הבוץ, והוא לא ענה לי. והוא התעקש שלא לדבר על הנושא הזה, הוא ממש התעקש."
"אז מה?" שאלה אמי בחוסר סבלנות.
"הוא ידע שאני צופה בגושי הבוץ בלילות דרך חלון חדר האירוח שלי. אז הוא חסם את החלונות… – "
"חסם את החלונות?" אמי סובבה את ראשה לאחור, ועיניה נפערו. "וואו!"
"הוא מרח שכבה עבה של מין לק שחור כזה על חלונות חדר האירוח."
אמי הניחה את הספר והתרוממה מהמיטה. היא ניגשה אל חלון החדר והעבירה את אצבעהּ על הציפוי.
"בגלל הגושים האלו? מה הפריע לו לגבי זה?" שאלה אמי, שהפכה רצינית לפתע.
"כן. רק בבקשה! אל תעיזי להזכיר לו את גושי הבוץ!" הזהרתי, "תגידי לו שאת אוהבת להסתכל על החצר האחורית ושמפריע לך שהחלונות מכוסים. אוקיי?"
"אוקיי." אמרה אמי, "אני אדבר איתו על זה מחר בבוקר."
"לא מחר! מחר יום ההולדת שלו! אני רוצה להספיק לראות את הגושים עוד היום! מחרתיים אנחנו נוסעים מפה, ולא יישאר זמן!" התלוננתי.
"בסדר, אני אגש לשוחח איתו עכשיו…" אמי סגרה את ספרה בחבטה, התרוממה מהמיטה באנחה ופנתה לעזוב את חדר האירוח.
אני נשכבתי על המיטה של הוריי, והבטתי למעלה אל התקרה.
יש! ניצחתי את הדוד צ'רלס! אני שוב הולך לראות את גושי הבוץ, על אפו ועל חמתו!
אימא שלי חזרה כעבור 3 דקות.
"נו?" שאלתי בהתרגשות.
"הוא השתכנע. הוא תכף יבוא להוריד את הציפוי." אמרה אמי, חיוך על שפתיה.
"יש! יש! יש!" קפצתי על מיטת הוריי בשמחה.
"אבל, קרייג," היא אמרה. "מדובר רק על החלון שלנו."
חיוכי התפוגג.