מפלצות הלילה הגשום | פרק 77
"מחר, בסביבות שתיים בצהריים…" אמר אמי באיטיות וניגבה את פיה עם מפית. "טוב, תודה רבה גברת מורגן, האוכל היה מצוין. אני צריכה לעלות למעלה כעת." אמרה אמי. הדודה רבקה הנהנה בחיוך. היא לא הוציאה אפילו מילה אחת כל הערב הזה! זה שיגע אותי!
צפיתי כיצד אמי עולה במדרגות אל הקומה השנייה.
"טוב, אז גם אני אלך לי. היה טעים, תודה רבה דודה רבקה." אמרתי.
הדודה רבקה הנהנה שוב.
רצתי אחרי אמי. טופפתי במדרגות, הגעתי אל הקומה השנייה ופניתי אל עבר חדר האירוח. אמי הייתה שם.
היא בדיוק נשכבה על המיטה לקרוא איזה ספר בלשי. עכשיו אנחנו לבד לגמרי, וזה עודד אותי לשאול אותה על גושי הבוץ.
"אימא! אני חייב לשאול אותך משהו…" לחשתי.
אמי הניחה את הספר שלה על השידה ופנתה אליי, "מה?" שאלה.
"תקשיבי," סגרתי את דלת חדר האירוח והתיישבתי על המיטה, "משהו מוזר מאוד קורה בחצר האחורית, זה קורה בלילות שבהם יורד גשם, זאת אומרת – כי לא הבחנתי בגושים האלה בקיץ."
עצרתי כדי לתת זמן לאמי לקלוט מה אמרתי.
"משהו מוזר מאד? מה זאת אומרת?" שאלה.
"בלילות, משהו מוזר נפלט מתוך האדמה בחצר, משהו עגול, מגעיל, ובוצי," אמרתי, "בוצי." חזרתי על אותה מילה כדי שאמי תבין.
"ו – ?"
תגובות (0)