מפלצות הלילה הגשום | פרק 75
הוריי חזרו הביתה בסביבות השעה שמונה בערב, ומיד אחר כך התיישבנו כולנו לאכול ארוחת ערב.
לפני כל זה ניקיתי את עצמי מכל הלכלוך. וגם הדימום בכפות הידיים לא היה רציני – השריטות הפסיקו לדמם כמה דקות אחרי שנפצעתי, אבל תחושת השריפה לא נמוגה.
בזמן ארוחת הערב, ההורים שלי סיפרו שהחליטו לקנות את מכונית הפרארי.
"מבאס…" אמרתי לעצמי בשקט ונידנדנתי את כף המרק שלי בצלחת.
אמי הביטה בי ושלחה את ידה ללטף את עורפי, "היא תגיע אלינו מחר בצהריים, קצת לפני שנחגוג את יום ההולדת של הדוד צ'רלס, כך שזו תהיה חגיגה כפולה."
"זה יהיה ביאוס כפול…" לחשתי שוב לעצמי והסרתי את ידה של אמי מעורפי, שנכנסה כעת לשיחה עם אבי על מחיר המכונית. הייתי מבואס מדי מכדי לשמוע את כל השיחות האלו שלהם, וגם עייף. לא הם הלכו לישון אמש בשעה שש בערב. עיניי היו אדומות וידיי כאבו כמו מטורפות.
"קרייג, תעביר לי בבקשה את המלפפונים," ביקש אבי. נעצתי בו מבט קטלני, כאילו ציפיתי שיתחשב במצב של ידיי. אבל הוא לא ידע כמובן מה קרה להן, כך שהעברתי לו את הקערה, "תודה." אמר.
הבטתי בדודים מורגן לרגע, ותהיתי למה הם לא דיברו כל הערב. הם ישבו בקצה השולחן, אכלו מעט ונראו מודאגים למדי.
אולי הם גילו שביקרתי בחדר עליית הגג?
או-או.
תגובות (0)