מפלצות הלילה הגשום | פרק 69
הדלת השמיעה קול של קליק חזק. ואז נפתחה.
כמובן, הארון ננעל אוטומטית כשסוגרים אותו, ואי-אפשר לפתוח אותו מבפנים. זה ברור, כמעט כל ארון מתכת בנוי ככה.
הפעלתי את האור בחדר והתבוננתי מסביבי.
איך אפשר להימלט מהחדר המפחיד הזה, לשעבר המסתורי?
ואז הבחנתי בצינור השקיה ישן מאוד, שהיה קרוע בכמה מקומות.
זה יכול לעזור לי להימלט מפה, רק אני לא מתכוון להימלט מפה ככה.
זאת-אומרת, אני לא מתכוון לרדת דרך החלון של החדר! לא באמת!
הבטתי בצינור ההשקייה בחשש. גבותי נמשכו לאחור בפחד. לא באמת…
אבל איזו ברירה יש לי? צעק קול עיקש בתוכי.
והקול הפחדן השיב לו – יש ברירה, כמו למצוא איזה מפתח גנבים!
וכך עשיתי. פתחתי ארונות. משכתי מגירות של שידות ישנות.
שום דבר. היו שם רק כמה כלי נוי שבורים, צלחות, וסכו"ם עתיק. לא יותר מזה.
אז איזו ברירה יש לי, באמת?
הבטתי אל עבר החלון, הוא היה נעול.
אין לי ברירה. פניתי אל צינור ההשקיה והורדתי אותו, הוא היה דביק ומלוכלך, ככה שניסיתי להחזיק אותו במרחק מה מגופי.
ואז פניתי אט-אט אל החלון.
הנחתי את ידי על לוחות החלון והבטתי למטה אל עבר החצר האחורית.
בחוץ ירד גשם רצחני, והחצר הייתה חשוכה לגמרי. ניחשתי שהשעה שש בערב אולי.
עננים גדולים ועקשניים כיסו את השמיים, צבעם היה אדמדם אפלולי.
עץ זקן, קטן ועירום נח לו בקצה החצר. עליו הבודדים נרעדו ברוח ועשו קולות של שקשוק עצמות.
קומת הקרקע נראתה כל-כך רחוקה, וזה גרם לי לבחילה איומה. רגליי רעדו.
תגובות (0)