מפלצות הלילה הגשום | פרק 62
אחזתי במפתח. סובבתי. שלושה קליקים. ובחריקה צורמנית חלשה – נפתחה הדלת.
היה חשוך. העננים בחוץ כיסו את השמש ושום אור לא חדר. בחושך, הגיטרה המאובקת נראתה כמו איזה בן-אדם ששוכב על הרצפה וגוסס בתנוחה לא נעימה.
סגרתי בשקט את הדלת. חזק.
בסוף החדר היה החלון שבו נתפס העפיפון, ועל ידו השולחן הגדול.
הסבתי את עיני לעבר התקרה. המנורה הישנה הייתה שם.
חשבתי להדליק את האור, אבל פחדתי שעיני עוד יקבלו כוויה. הבטתי בחדר החשוך, כל החפצים והפריטים החשוכים מנעו ממני להתקרב. פחדתי לדרוך על דבר כלשהו שישמיע רעש.
הדלקתי את האור. ושוב, תודה לאל על נסיו הקטנים, האור לא הכאיב לעיניי.
פתאום הכל נראה הרבה יותר שמח בחדר, אם כי עדיין מחניק משהו.
התחלתי לפסוע לאיטי, בעודי מתבונן בחדר מסביבי.
למעשה, לא היו שם הרבה דברים שימושיים, אולי חוץ מהגיטרה, ואיזה כמה קלטות וידיאו ישנות. כנראה סרטים שדודיי אהבו.
"חאאח..!" פלטתי שיעול חורקני. כמה אבק נכנס לי לפה.
ואז השתעלתי, חזק.
תגובות (0)