מפלצות הלילה הגשום | פרק 54
דלתות החלון נפתחו לרווחה, ומשב רוח אדיר חדר אל תוך החדר. העפיפון התנפנף בחוזקה ונשאב לכיוון החלון.
הושטתי את ידי אל העפיפון. כשהרגשתי בטוח – תפסתי בו ומשכתי אותו אל החדר.
"זהו, תודה הדוד צ'רלס." אמרתי, משתדל שיישמע לבבי.
הדוד צ'רלס הנהן בראשו, ואז אותת לי לצאת מהחדר.
"אני מקווה שזה הביקור האחרון שלך פה בחדר. כי הדודה רבקה עלולה לכעוס עליי אם היא תגלה שביקרת פה. אני בטוח שבפעם הבאה היא אכן תגלה."
הדוד צ'רלס יצא, אחריו אני. חבטתי מאחוריי את דלת החדר הלא כל-כך-מסתורי-כבר. הכנסתי את המפתח למנעול ונעלתי.
"בסדר. זו הפעם האחרונה, הדוד צ'רלס." הבטחתי.
ובלב קיוויתי שלא, מכיוון שלא סקרתי את החדר כמו שצריך, נותר לי לראות עוד כמה דברים, ואני רוצה לראות אותם ממש מקרוב. אולי יופיעו שם תשובות בנוגע לגושי הבוץ וליצורי המרתף.
עליית הגג… סוף-סוף. אחרי עשור ועוד כמה שנים ביקרתי בחדר המסתורי. שנים של סקרנות, נגמרו.
תגובות (0)