מפלצות הלילה הגשום | פרק 53
"איי!" זעקתי. העיניים שלי בערו מהאור החזק, יותר בגלל ההפתעה שבהתפרצותו.
"תירגע. תירגע," אמר הדוד צ'רלס, "רק הדלקתי את המנורה בחדר."
המנורה הייתה ממש מעליי. היא בהרה בחוזקה.
"כן, אני רואה." השבתי.
ואז הבטתי מסביבי, החדר היה מלא בחפצים ישנים. גיטרה קלאסית עתיקה ומכוסת אבק נחה ממש על יד רגליי, והיה זה נס שלא דרכתי עליה.
"יש פה הרבה חפצים טובים, הדוד צ'רלס." אמרתי.
"אכן," אישר הדוד צ'רלס, "אבל, טוב, אתה מתחיל לגזול ממני את זמני. לך, קח את העפיפון שלך, וצא!" פקד עליי הדוד.
דילגתי מעל החפצים ששכבו על הרצפה, לעבר החלון, ובינתיים הגנבתי מבטים חטופים מסביבי.
הצלחתי לראות בפינת החדר מימין לחלון מין ניילון שחור גדול שכיסה שולחן גדול, כך החכמתי להבין כאשר ראיתי את דפנות השולחן שבצבצו מתחת לניילון.
על הניילון הייתה תלויה מדבקה –
'מסומנים-משפחות'.
זה לא נראה מעניין כל-כך. תיארתי לעצמי שזה אילן-יוחסין (רישום שמות בני-המשפחה לאורך הדורות). זה טוב להחזיק כזה דבר בבית, תמיד טוב לדעת מי הם קרובייך.
הגעתי אל החלון הגדול. מנגנוני הנעילה על החלון היו רבים מדי, ובעייתיים.
דקה שלמה לקח לי לפתוח אותם. הדוד צ'רלס כחכח בגרונו בעצבנות.
"רק עוד רגע…" אמרתי בניסיון להרגיעו.
תגובות (0)