מפלצות הלילה הגשום | פרק 52
"אני אתלווה איתך," אמר הדוד צ'רלס. "הדודה רבקה תכעס עליי אם במקרה תבלגן לה שם משהו."
"אין בעיה." השבתי.
יש בעיה… חשבתי. הדוד צ'רלס יתלווה אליי, כי הוא לא רוצה שאני אחטט שם במשהו, או אפילו שאביט לרגע בדברים שנמצאים שם! הוא רק רוצה שאני אקח את העפיפון כמה שיותר מהר, ושאני אעוף משם לכל הרוחות.
מה עם העצבים שלו? הוא לא יגיע לגיל שמונים ככה.
מסקנה ברורה, הוא עצבני כנראה בגלל שהעליתי את נושא גושי הבוץ. הוא יודע עליהם משהו.
אותה מסקנה כנראה גם מתלווה לחיוכים שלו, שפסקו מאז שהזכרתי את נושא גושי הבוץ. הבנתי שהוא לא מעוניין שאדע עליהם.
"למה אתה מחכה?" התרגז עליי הדוד צ'רלס. "מהר. אין לי את כל הזמן שבעולם בשבילך!"
"בסדר, בסדר!" הגבתי במהירות. פסעתי בזריזות לעבר מדרגות, והדוד צ'רלס דלק בעקבותיי.
לבסוף הגענו אל עליית הגג, הדוד צ'רלס הביט בי מאחורה. הרגשתי את עיניו ננעצות בגבי.
דחפתי את המפתח אל תוך המנעול. סובבתי לאט-לאט. בלי לחץ. שלושה קליקים, והדלת נפתחה.
חדר גדול. חם, יבש ומחניק.
חשוך. בפעם הראשונה נראה היה כאילו לחדר יש פינות עגולות.
אבל מלבד זאת, הוא היה עמוס בפריטים וחפצים שמילאו את כל עומקו של החדר.
חלון החדר היה ממש מול דלת הכניסה, והצלחתי לראות את העפיפון המיטלטל בחוץ.
והנה התחיל לרדת הגשם שוב. גשם חזק.
הלב שלי הלם בעוז. התחלתי לפסוע לעבר החלון. שמעתי את האנחות של הדוד צ'רלס שעקב אחריי.
לפתע הכה בנו פרץ פתאומי של אור כחול ששטף את כל החדר.
תגובות (0)