מפלצות הלילה הגשום | פרק 48
האדמה בחצר האחורית "התייבשה". כך אמר הדוד צ'רלס ברגע שנכנסתי הביתה.
אבל מי לא יודע שהסיבה האמתית לכך שהוא מרשה לי לצאת לחצר כעת, זה כי גושי הבוץ נשאבו בחזרה לאדמה. הבוקר זה אמנם קרה באיחור. כלומר, לא כמו בבוקר הקודם.
אחרי שהדוד צ'רלס אמר לי שהאדמה התייבשה, הנחתי את העפיפון על שולחן העץ. התיישבתי על הספה האדומה הנוחה והתחלתי לנסות להבין ולעכל את כל מה שקרה. אין ברירה, הדודים שלי הם המקור לתשובות.
אבל הייתי מצוברח, הייתי מבולבל, הייתי נרגז ביותר. פחדתי לשאול את הדודים שלי את כל השאלות הרבות שיש לי. פחדתי מהדוד צ'רלס, פחדתי מאשתו. וכל כך רציתי שההורים שלי יחזרו כבר.
אתה פוחד מהדודים שלך, אתה קולט? נזפתי בעצמי, אתה ממש חושב שהם מסוכנים? אה?
הדודים הנחמדים והמשועממים שלך איימו לרצוח אדם כלשהו? אתה באמת מאמין בזה?
"מספיק!" צרחתי לפתע, "נמאס!". אידיוט שכמותי… צרחתי בקול.
הדוד צ'רלס הרים את מבטו מהעיתון שהוא קרא.
"קרה משהו, קרייג?" הוא שאל בשלווה.
הסמקתי וחייכתי לעבר דודי.
"סליחה, פשוט רק תהיתי איזה מכונית כדאי לאבא שלי לקנות. כי אני ממש מאוכזב שאבא שלי רוצה לקנות את המכונית פרארי ג'י.אי.סי, זה פשוט מכעיס אותי."
הדוד צ'רלס גיחך בשקט וחזר לעיתונו. אבל לא לגמרי. הוא שאל אותי תוך שעיניו מטיילות בעיתון, "אתה באמת מרגיש בסדר, קרייג?"
"אני בסדר גמור!" השבתי בעליזות, "אממ, הדוד צ'רלס, האדמה התייבשה, כן? אז אני יוצא להטיס את העפיפון ברשותך."
"לך על זה," אמר הדוד צ'רלס בלי יותר מדי דיבורים.
תגובות (0)