מפלצות הלילה הגשום | פרק 45

"מה?! איך את יודעת עליהם?"
גברת קורלנד צחקקה בקול מתגלגל, "אל תהיה מצחיק, אני גרה פה כבר מעל שישים שנה. אני הרי גדלתי עם דודתך בכפר הזה!"
"זה אומר שאת ראית אותם בכל לילה גשום?" התפעלתי.
"בדיוק, אבל בלילות גשומים בקיץ ובאביב הם לא יוצאים. בחורף ובסתיו דווקא כן." סיפרה גברת קורלנד.
"האם יש לך מושג מה הם גושי הבוץ האלה, בעצם?" שאלתי, כפות ידיי חפרו בשולחן העץ שלצידי.
"לא. אבל כשרציתי להעלות את הנושא בפני הזוג מורגן – " גברת קורלנד לגמה מספל התה, ונאנחה.
"אז?"
"הם איימו להרוג אותי." היא אמרה והשפילה את עיניי, כאילו היא מתנצלת.
כמעט צנחתי עם השרפרף על רצפת העץ.
"אני לא מאמין!" הצהרתי. אכן לא האמנתי, "שהדודים יאיימו להרוג אותך? אני לא מאמין!"
"הדוד צ'רלס הוציא סכין מטבח, ארוך ומשונן, והדודה רבקה איימה לזרוק אותי לאח הבוער אחרי שהם יסיימו לקצוץ אותי לחתיכות," סיפרה. ראיתי את הפחד הנוראי על פניה, וזה העיד כאלף עדים על נכונות המקרה. כמעט הסרתי את פניי, בגלל שהמראה הזה הפחיד אותי, ואז קלטתי דמעה מנצנצת בעינה הימנית ומיד זולגת אל לחיה של הגברת. "הכל היה אפל, חשוך. זה קרה לפני 23 שנה. הייתי בת 45. ורציתי תשובות. לא יכולתי לסבול אף לא עוד שנה נוספת של אימה למראה גושי ומפלצות הבוץ." היא לגמה מספל התה.