מפלצות הלילה הגשום | פרק 43
"מלמ…מלמ…" נכנסתי לפאניקה, וזה גרם לי להתבלבל במילים, "למה נעלת את הדלת?"
גברת קורלנד לא ענתה לי.
"גברת קורלנד?" שאלתי שוב. נחנקתי. הריאות שלי כמעט התפוצצו.
"שב," היא הורתה לי. פניתי בניגוד לרצוני אל עבר שרפרף גבוה במיוחד שעל יד שולחן העץ שבסלון, הגברת כמובן התיישבה על ספה נוחה, גדולה ומרווחת, "קרייג? אתה מוכן לקבל ולהאמין למה שאני אגיד לך עכשיו?"
"מה?" הבטתי בה בפליאה.
"אתה מוכן לענות לי על השאלות שלי ברגע שאני שואלת אותם, ולענות לי לעניין?!" צעקה גברת קורלנד.
"טוב, אני אקבל את דברייך, ואני אאמין במה שתגידי לי." נחרתי.
"הדודים שלך? אתה לא חושב שהם קצת ממזרים, אה, זאת אומרת מוזרים – לאחרונה?" שאלה גברת קורלנד.
"ובכן, לא!" שיקרתי בבוטות.
"אני לא אוכל לעזור לך, אם לא תגיד לי את האמת." חזרה הגברת.
חשבתי לכמה שניות. האם כדאי לספר לסבתא המושחתת הזאת את מה שאני חושב על הדודים שלי לאחרונה, או שעדיף להגן על כבוד דודיי.
גברת קורלנד לא טובה בשום אופן מדודיי. ומלבד זאת הרי הדוד צ'רלס הגן על כבודי, איך אוכל לכבוד בכבודו ובכבוד אשתו.
"לא, הם לא מוזרים."
גברת קורלנד נאנחה.
"צפיתי שזה לא יילך בקלות. תרשה לי למזוג לך תה טעים? הרי הבטחתי." אמרה.
"לא מתחשק לי." השבתי, אבל לא שלא התחשק לי – פשוט לא רציתי למות מהרעלה מכוונת.
תגובות (0)