מפלצות הלילה הגשום | פרק 37
"אני יודע…" אמרתי.
ויום אחר כך אנחנו נוסעים – בתקווה – מהמקום המעצבן הזה. אבל דבר אחד היה ברור לי: אני לא מתכנן לצאת מכאן בלי תשובות, אחרת זה ישגע אותי עד הפעם הבאה שבה נבוא ללון אצל הדודים מורגן!
"מה אתם מתכננים לעשות עכשיו? למה התעוררתם כל-כך מוקדם?" התעניינתי.
"טוב, קרייג, תראה – " אבי החל להסביר.
"עסקים." התפרצה אמי.
"נכון…" אמר אבי והתחיל להסביר, "אנחנו נוסעים בחזרה לעיר כדי לעסוק ברכישת הרכב החדש. אנחנו מקבלים הסעה לשם על הבוקר, אבל אתה תישאר כאן לבד עם הדודים, בסדר?"
צמרמורת חלפה בגבי.
לבד עם הדודים?
"ומתי אתם חוזרים?"
"הערב, בסביבות השעה 10," אמרה אמי, "אני בטוחה שתדאג להעסיק את עצמך. אל תפחד מזה שאתה נשאר לבד, חמוד!"
"מפחד? אני לא מפחד מכלום." הצהרתי, אבל קולי רעד, ולפי מבטה של אמי ראיתי שהרגישה בכך.
"אתה תהיה בסדר." היא ליטפה את פניי, "כדאי שתחזור לישון, חמוד."
תגובות (0)