מפלצות הלילה הגשום | פרק 32
נחירות… נחירות… איך שקמתי בבוקר למחרת שמעתי אותם. הם בקעו מחדר האירוח של הוריי. אלו היו נחירותיו של אבי. הנחירות של אימא שלי היו שקטות למדי.
ואילו אני שכבתי ספק ער ספק מת על הבטן. הטלתי את ראשי לעבר השעון הדיגיטלי וגיליתי בשורה מרעישה. שברתי עוד שיא – קמתי בשעה 5 בבוקר!
ומיד נזכרתי – גושי הבוץ!
נעמדתי בהתרגשות על רגליי והבטתי אל מעבר לחלון. לא ירד גשם, אז פתחתי בזהירות לאט-לאט את החלון.
ערפל בוקר קריר שרר בחוץ. ריח מענג של גשם וחורף פרץ לנחיריי.
היו שם לפחות 20 גושי בוץ.
בקרוב הגושים יתחילו להישאב אל מתחת לאדמה. והנה זה מתחיל, שעת האדמה הגיעה.
איך שהבטתי אל החצר האחורית הבחנתי בגוש בוץ גדול למדי נמצץ ונעלם.
מדהים!
זה באמת היה מדהים. כל 2 דקות בערך נעלם גוש אחד או אחר אל מתחת לאדמה. אבל מה פשר הדבר?
המשכתי להביט בערנות אל החצר, ניסיתי לתפוס מה בדיוק קורה שם בחצר ביתם של הדודים מורגן.
ובסוף הגעתי להחלטה – אני מוכרח לשאול את הדוד צ'רלס לפשר הדבר.
אני אשאל אותו בנוגע לגושי הבוץ ולמרתף ברגע שהוא יקום היום בבוקר.
זה פשוט משגע לי את השכל!
הבטתי לעבר החצר דקות ארוכות, כשלפתע שמעתי רעש של תריסים חורקים ונפתחים.
תגובות (0)