מפלצות הלילה הגשום | פרק 31
התאפסתי והמשכתי ללכת. הגעתי אל הפרוזדור שבו נמצאת דלת הזכוכית המובילה אל החצר האחורית ודלת העץ שמובילה אל המרתף.
הבטתי בשתי הדלתות, ונדהמתי. שערותיי סמרו. צמרמורות הרעידו את כל גופי.
הדפיקות בקעו מדלת המרתף. דלת העץ נדחפה קלות קדימה בכל פעם שהתרחשו הדפיקות.
"מה?" מלמלתי בשקט, ואז הגברתי את קולי, "יש שם מישהו?!"
אופס.
הגברתי את הווליום יותר מדי.
הדפיקות פסקו. מישהו אכן נמצא שם.
הילדים? וההורים שלהם?
הם אלה שדפקו בדלת?
גרוני צבה וכל עצמותיי החלו לרעוד.
פרצופי התעקם באימה, וגבותיי נמשכו לאחור.
"הֶיי?" מלמלתי בקול.
שום תשובה.
ואז שמעתי לחשושים – לחשושים מאוד מוזרים.
והקולות שמאחוריהם נשמעו צעירים למדי, "קדימה, מסוכן מדי, אתה יודע… בוא נחזור…"
"כן, מזל שזה לא הדוד צ'רלס…"
האם זה מה ששמעתי?
אם כן, מה שהדוד צ'רלס דיבר עליו – הילדים – זו אמת לאמיתה. הוא מגדל ילדים ואפשרי שגם את הוריהם – במרתף.
אוי, לא.
תגובות (0)